לפני ההתחלה.
גדי נוסע ללוס אנג'לס לחפש אופנוע. סוף יוני, ויש המון מודעות באינטרנט. משם צריך עוד להעביר את מה שיקנה לאלסקה- אלפי קילומטרים, כשבועיים נסיעה. ההפתעה הגדולה- כשהוא מגיע העונה כבר בעיצומה, ואין אופנועים מתאימים. כמה ימים מייאשים ויקרים בעיר הגדולה, ואז מודעה חדשה על אופנוע אפשרי באנקורג', אלסקה. גדי מתארגן לנסיעה, ובינגו- זה מה שהוא רוצה~ GS1200 BMW שנת 2014, פחות מ 5000 מייל, עם צמיגים 70/30 2 ארגזי מתכת, ידיות עם חימום, החלום בהתגשמותו. הבעיה היחידה- עכשיו צריך לחכות שבועיים שאני אגיע… חישוב מהיר מגלה שהשהייה שם תעלה כמו לחזור לארץ, ועם ההתעוררות של המינהל והדרישה לחתום על חוזה ולשלם מיידית ההחלטה קלה. גדי חוזר.היציאה הרשמית לדרך נקבעת ל 10/7. יש כרטיסים, נפרדים מכולם, והיידה לדרך!
A FEW WORDS FOR ALL THE GOOD PEOPLE THAT WE MEET ON OUR WAY, AND CAN'T UNDERSTAND ANYTHING HERE
OUR ENGLISH IS A LITTLE BROKEN, (WE LOVED IT- IAN!) SO THERE ARE NAMES UNDER THE PICTURES AND YOU CAN FOLLOW OUR WAY.
IF YOU WANT TO HERE THE WHOLE STORY YOU'LL HAVE TO FIND YOURSELF AN ISRAELY FRIEND. GOOD LUCK –
אלסקה. ancorage המטוס נוחת באחת בלילה. אור יום מלא. בין הנוסעים כאלה עם חכה ביד, מחכים למזוודה ולמיכל שבו יאכסנו את הדגים ואיתו יחזרו הביתה.מזג האוויר נעים- כולם בחולצה קצרה וסנדלים. אנחנו ישנים במלון הכי זול שמצאנו- 90 $ ללילה, ממש לא מזמין.
היום מנוצל לקניית ציוד, וביקור אצל ג'ף כדי לשלם על האופנוע. הוא מזמין אותנו לישון בחדר האורחים שלו- אבל היום כבר יש לנו חדר מוזמן באכסניה. 17000 דולר עוברים ידיים- וזורו שלנו!
נקבל את ההזמנה מחר כדי שנוכל להתארגן על האופנוע ולצאת לדרך. יום חמישי בבוקר אנחנו במשרד הרישוי עם הניירות, ממלאים טפסים ותוך פחות מעשר דקות האופנוע רשום על שמנו.
אנחנו מטיילים קצת בעיר, בודקים את מה שיש ומה שחסר, משלימים ונחים. אם רוצים לעמוד בתקציב של 100 דולר ביום חייבים להתארגן על ציוד קמפינג שלא היה בחשבון בהתחלה, לא ברור אם מזג האוויר יאפשר וזו הוצאה נכבדה, אבל לא נראה לנו נחמד לישון תמיד בחדר, וגם כך יהיה קשה לעמוד בתקציב. אנחנו מחליטים ללכת על זה. מאחר ובדרך יש עוד ארגז אחורי ושני תיקים חסיני מים, נראה שלא תהיה לנו בעיית מקום אכסון. עוד היום- ביקור במוזיאון היהודי- (יש פה בית חב'ד!) מתעד 7 משפחות שהגיעו לפה בתחילת ימי ההתישבות והן מרכזיות בחיי העיר, ויש בו תערוכה מרשימה שמתעדת את העלאת יהודי תימן.. מסתבר שלאלסקה על טייסיה ומטוסיה היה תפקיד מכריע אז. האוצרת של המוזיאון מספרת לנו ומסבירה מה שעושה את הביקור מעניין במיוחד.
המזוודה הנוספת הגיעה ואנחנו אוספים אותה בדרך, נוחתים עם כל הציוד בבית של ג'ף ויושבים איתו על בקבוק יין. ג'ף הגיע לאלסקה בעקבות 2 אחיו, הוא מנהל צוות שעובד ב DEADHORSE ופעם בשבוע טס לשטח. בשאר הזמן עובד במשרד בעיר. הפריזר שלו מלא שקיות ואקום עם חלקי דגים ובשר- הוא יוצא לדוג ולצוד מדי פעם. כשהיה צעיר הציד היה בשביל הכיף, היום הוא לא יורה בחיה שאין לו כוונה לאכול.. ג'ף אומר שתוך כמה ימים נתרגל לאור ואז נצטרך לישון פחות שעות בלילה. אנחנו נגלה בהמשך שזה לא עובד עלינו.בחצות הוא נפרד מאיתנו, מסביר איך לנעול כשנגמור ואיפה להשאיר את המפתח. אנשי אלסקה נותנים אמון באופן די גורף, וזה מוצא חן בעינינו.
שישי בבוקר, אנחנו מצליחים לדחוס את כל חפצינו למזוודות, כולל ספרים וערכת סריגה, ויוצאים ליומיים נסיעת מבחן. להתרגל לזורו, לבדוק שהציוד מתאים ולוודא שה'נהגת השניה' מסתדרת במקומה. דרומה לחצי האי KENAY נוסעים לעיירה SEWARD. שעתיים נסיעה עם הפסקת אוכל בקפה על שפת אגם.
כל אופנוען שחולף מסמן שלום, ויש הרבה כאלה. רובם הגדול בגילנו פלוס. רוכבים בעיקר גברים אבל יש גם הרבה זוגות ופעמיים- אשה נוהגת. סוף שבוע והעיירה מלאה במטיילים ונופשים. במזל מצאנו מקום בקמפינג על שפת הפיורד- יש יחסית מעט מקום לאוהלים כי האמריקאים מטיילים עם הבית. כמות עצומה של קמפרים- מארגז שמותקן על הטנדר ועד רכב בגודל של אוטובוס שגורר אחריו רכב פרטי. כמובן שככל שהרכב גדול יותר הוא מצויד יותר- מטבח, שרותים, סלון עם טלויזיה- כמו בבית. טיול רגלי קטן להתאוורר, ובלי לשים לב כבר כמעט חצות- כולם בפעילות, ילדים מתרוצצים, אנשים עושים BBQ- רעש שתואם את האור. מזל שאין לנו בעיה לישון בכל מצב..
למחרת- ארוחת בוקר בסגנון שנאמץ מעכשו- מנה אחת, שתיה אחת. הכל פה נמכר ומוגש בכמויות ענק- גם כשאנחנו אוכלים חצאי מנות אנחנו לא נשארים רעבים. מאחר ולא נהיה יותר לחופי האוקיינוס באלסקה- אנחנו יוצאים להפלגה של 6 שעות. מפליגים לאורך הפיורד (גם כאן זה נקרא כך) , בתקווה לראות בעלי חיים אופייניים, מגיעים לקרחון שיורד לים וחוזרים. מיד ביציאה הקברניט מפנה את תשומת ליבנו לאריה ים שצף להנאתו לידינו, ואחר כך לא מפסיק להסביר על הציפורים, על כלבי ואריות הים, על הליוויתנים ועל הצמחיה. מדי פעם הוא קולט לוויתן ועוצר את הספינה כדי שכולם יצאו לסיפון וינסו לתפוס במצלמה. מאתגר מאד כי הליוויתנים צצים לשניות ועד שמרימים מצלמה כבר הזנב שלהם נעלם במים… טוב שאפשר להנות מהמראות גם בלי לתעד כל דבר!
לילה שני בקמפינג, ויש דברים לשיפור- האוהל שלקחנו מאביתר נהדר אבל קטן עלינו- אין בו מקום לציוד, ורב הטיול לא נוכל להשאיר דברים בחוץ אם נרצה למצוא אותם בבוקר. דבר נוסף- חייבים סיר קטן שנוכל להכין קפה. נסיעה חזרה לצפון- אנקורג' בדרך, אבל חוץ מארוחת צהריים אין מה לחפש בה, עוברים דרך כמה עיירות קטנות מנומנמות, ונכנסים לישון בקמפינג ממשלתי ליד נהר. רב שכנינו הם דייגים, ובבוקר גדת הנהר מלאה בהם. אנחנו לומדים שיטות שונות לדייג- אין ספק שזה לא בשבילנו… בדרך החוצה לכביש נקבת מוס מסתכלת עלינו בהפתעה- איזו חיה מכוערת! לזכר יש קרניים מפוארות, אבל בלעדיהן הנקבה מגוחכת. סטייה קטנה מהכביש לעיירה TALKEETNA ממנה יוצאים סיורים במטוס אל הפארק. עיירה תיירותית, צבעונית ומאד צפויה. למרות שהתכוונו לצאת לטיסה המאד יקרה- אנחנו מוותרים בגלל מזג האוויר. בהמשך הדרך מתחיל לטפטף וכשאנחנו מתקרבים לכניסה מחליטים לישון במלון. זו גם הזדמנות לפרוס בחדר את כל הציוד, לזרוק, למיין ולארגן מחדש את התיקים שלנו. שלישי בבוקר אנחנו בפארק. DENALY הוא השם המקורי, אך משתמשים גם בשם מק'קינלי. זו הפסגה הגבוהה ביותר בצפון אמריקה, ואפשר להכנס עם רכב רק 15 מייל- התנועה בפארק היא ברכב שלהם או רגלית. מאחר ומטפטף כל הזמן אנחנו עולים לנסיעה של שש שעות באוטובוס. הנהג-מדריך לא סותם את הפה לרגע- זה מעניין אבל טוב שיש הפסקות להסתובב קצת בשקט בחוץ… האזור הקרוב לכניסה סגור לתנועת מטיילים בגלל 'פעילות דובית' אבל יש די מקום לטייל. האוטובוס עוצר בכל פעם שמישהו מהנוסעים רואה חיה כך שמלבד נופים ירוקים ראינו גם מוס, קריבו ודב.
את הסיור אנחנו גומרים בעשר בלילה, אבל מאחר שיש אור מלא ואנחנו לא עייפים,
ממשיכים בנסיעה צפונה. נישן בדרך. למחרת לקראת צהריים אנחנו ב FAIRBANKS , העיר הצפונית ביותר. העיר פרוסה מאד, ונוחה מאד להתמצאות. אנחנו מוצאים קמפינג חביב, חנות ציוד שבה נשלים את החוסרים, כמו קומפרסור קטן ומיכלי דלק נוספים, בגדים לימים קרים במיוחד או לילות כמו האחרון (פיג'מה ראשונה שקנינו בחיינו הבוגרים…) וגם כמה אופנוענים שחולקים איתנו מידע על מזג האויר הצפוי לקראת הנסיעה צפונה. בלילה יורד גשם. האוהל עומד בגבורה במצב, אבל בבוקר אנחנו מתעוררים כשהשכנים מודיעים שהאופנוע נפל בבוץ. גם איפה לחנות צריך ללמוד. אנחנו אורזים ציוד מיותר ומשאירים בקמפינג, ויאללה- לדרך! מפיירבנקס יש 260 מייל עד COLDFOOT, שם תחנת הדלק האחרונה על DALTON HIGHWAY עד PRUDHOE BAY, DEAD HORSE. אחר כך 240 מייל נוספים. היום, יום חמישי צפוי מעט גשם, ואחר כך כל סוף השבוע כמעט יבש- 20% אפשרות לגשם נחשב טוב! הכביש עד דלתון הייווי בסדר גמור, ושם הוא נגמר. דרך עפר טובה, אבל יורד קצת גשם ויש בוץ.
להפתעתינו הכביש חוזר. זה לא כביש משובח, יש הרבה בורות וקטעים מכוסים עפר, אבל יחסית למה שציפינו- טוב. הנוף ירוק, עצי אשוח, צפצפה וערבה, הרבה מים זורמים וכמובן- צינור הנפט. כל הכביש הזה נועד לטובת צינור הנפט- בדדהורס עובדים למעלה מעשרת אלפים איש בכל זמן נתון והכביש משמש לאספקה שוטפת של מזון וציוד. לפני שנתיים הנהר הציף את הכביש והרס חלקים ממנו ועכשיו יש גם 3 חברות שעוסקות בהגבהתו והרחבתו וגם כאן מדובר על מאות רבות של
עובדים שצריכים אספקה. זה פרוייקט שצפוי להמשך שנתיים ו 36 המייל האחרונים הם אתגר גדול לאופנועים. עוד נגיע לזה.. בינתיים נהנים מהנוף, הגשם פוסק, ואנחנו עוצרים על הגשר שעל נהר היוקון לצלם.
על הגשר מותקנים רמקולים שמסתבר אחר כך שהם נועדו להזהיר נהגים וגם להרחיק חיות. חניה קצרה לאכול בתחנת הדלק, ממשיכים צפונה. גדי רואה פתאום בין השיחים דב ועוצר בצד הדרך, אבל לא שם לב שהשוליים משופעים ואנחנו מתגלגלים עם האופנוע במקום. מזל שזה במקום- אנחנו מתגלגלים מצחוק ובעזרת צופים אחרים מרימים את הכלי הכבד הזה. הדב? הסתלק כמובן ואנחנו כבר לא נקיים כל כך..מגיעים לקולדפוט בשעת ערב מוקדמת. ה'מלון', אכסניה בנוסח צבאי, עולה 290$ ללילה, אבל אפשר להקים אוהל על הדשא ללא תשלום. אם רוצים מקלחת- משלמים. יש שמש, דובים לא נצפו לאחרונה, מקימים אוהל. בחדר האוכל אנחנו פוגשים זוג הודים שנסעו איתנו באוטובוס בדנלי. הם כל כך שמחים לראות אותנו, ואנחנו עומדים לפטפט קצת. ג'ף ופינגה באו לעבוד 5 שנים בהיי טק בקליפורניה, והם מנצלים את הזמן לטייל.
אנחנו ממשיכים בבוקר בדרכינו. לאט לאט הצמחיה משתנה- נשארו רק עצי אשוח והרבה שיחים. מסביב נחלים, אגמים ובינהם הרבה אדמה רכה ספוגה במיים. בחניות לאורך הכביש יש קמפרים שעוצרים ללילה- אנחנו חוששים מדובים אז כפי הנראה לא נעשה כמותם. הפסקה במחצית הדרך- הגענו לסימון החוג הארקטי.
חלק מהמטיילים נוסעים עד כאן וחוזרים, אבל אנחנו סימנו את דדהורס כנקודת ההתחלה,
חייבים להמשיך. מכאן צפונה אחרוני העצים נעלמים, נשארת טונדרה עצומה, ולאורך הכביש רואים את צינור הנפט מלווה אותנו, ברקע הרים שחלקם מושלגים, נהיה יותר ויותר קר- חובשים כובעים נגד הרוח, ועדיין קר מאד.
36 המייל האחרונים. צריך לחכות ל PILOT CAR מאחר ונוסעים ממש בין מכונות ענק שעובדות על הכביש. הבחור שעומד ומכוון את התנועה מספר שבשבוע האחרון נפלו בכביש 16 אופנוענים, 3 פונו במסוק לבית חולים. אני מקבלת בשמחה את הצעתו לנסוע ברכב ליווי- גם לא מתחשק לי ליפול בבוץ וגם לגדי יהיה קל יותר לתמרן לבד… בעצם לא סוללים כביש אלא עושים שכבות של מצעים מהודקים עם בטון ומי מלח, ולפי מצב העבודה בכל קטע- גם סכנת ההחלקה. הנהג מספק לי הרבה מידע על העבודות בכביש, וגם על עצמו- בן 30, נשוי לבחורה יהודיה ויש לו חוזה לחמש שנים בחברה. חופש מקבלים כשמבקשים, אבל העבודה היא 24/7. באוקטובר שעבר לקח חופש כדי להתחתן, באוקטובר השנה יקח חופש כדי לצאת לירח דבש.. בין הדיבורים אנחנו כל הזמן עוקבים במראות שגדי מסתדר, עד ההחלקה.. 3 אנשים קופצים מהמכוניות שאחרינו, להרים אותו- הבעיה שהחלקה אחת לא בהכרח מונעת עוד החלקות.. אנחנו מגיעים לסוף הקטע, ועוברים לידיה של חברה אחרת. שוב רכב ליווי, הפעם עם נהגת מקומית.
השיחה הפעם סביב הנוף, והיא מצביעה לי על ציפורים מיוחדות, והנה גם ברבורים! מרחוק רואים כמה קריבו. יש חיים. אין דובים. הגענו סוף סוף לדדהורס. זורו מסמן לנו שקר, אנחנו מרגישים בעצמנו- 3 מעלות. סגרירי מאד. היום אין ברירה- נתפנק במלון. גם המלון הזה נראה כמו מקום צבאי, אבל מתוקתק להפליא. ג'ו מאיידהו שולטת ביד רמה בקבלה. תמורת 260$ היא מבטיחה לנו חדר זוגי עם מקלחת חמה, וארוחות בחדר האוכל של המלון.
רב האורחים הם עובדים שישנים בחדרי דורם- כמה אנשים בחדר, החדרים הפרטיים משמשים מפקחים ומנהלים שמגיעים לאתר. בקיץ יש פחות פעילות, מה שמסתדר עם הגעת התיירים. חדר האוכל מפתיע- שפע לא יאומן של הכל, מסלט טרי ועד בשר מבושל, מקוקה קולה ועד גלידה ועוגות. אנשים גם לוקחים אוכל במיכלים ושקיות באופן מובנה. חדר האוכל הזה מאכיל 600 איש ביום, והוא לא הגדול בדדהורס. ווי פי חופשי מאפשר לנו לשבת בחדר החם בערב, והמקלחת מדהימה! בבוקר אחרי הארוחה יוצאים להסתובב קצת, אבל לא ממש יש איפה- הכל אתרים של חברות דלק ואין גישה לים. חוץ מזה- ערפל וקר מאד. ג'ו מספרת שהיא עובדת שבועיים שבועיים, לכל סוג של עבודה יש הסדרים אחרים, תלוי כמובן גם בחברה אליה משתייכים. היא מציעה שנשאר גם אחרי שעת פינוי החדר כדי לאכול צהריים. מאחר ואין סכנה שיגמר לנו היום באמצע הנסיעה, אנחנו נשארים לאכול וגם לוקחים משהו לעצירה בדרך חזרה.
הנסיעה באותה תרגולת- 36 מייל ראשונים עם רכב ליווי, אותם נהגים כמו אתמול, הפעם יש נוסע נוסף- בחור בלגי בן 28 שמתחיל את הטיול פה עם אופניים ומתכנן להגיע לאושואיה תוך שנתיים. אותו כנראה לא נפגוש שוב.. הפעם הנסיעה עוברת חלק, אין נפילות, גם בזכות קייטי- נהגת המכבש שנוסעת לפנינו ברוורס כדי לשבח את הדרך לאופנוע.. התרוממות רוח קלה כשחולפים מולנו אופנוענים בדרכם צפונה- אנחנו את זה כבר עשינו!
שוב, ככל שהדרך יורדת דרומה הצמחיה משתנה ושוב יש עצים. לילה נוסף בקמפינג בקולדפוט- מזג האויר שוב מתחמם ומאפשר. הפעם יש לנו שכן שמטייל ברגל- יותר נכון בטרמפים. יום ראשון ואנחנו בדרכנו בחזרה לעיר.
- ALL THE TIME SOUTH BEGIN NOW!
פיירבנקס פתאום שיא הציויליזציה. האמת- לא חסר בה כלום. ישנים שוב באותו מקום- כל מה שהשארנו מאחור מחכה לנו, מזג האויר נעים, הכל טוב! האמת שלא ציפינו שיהיה כל כך נעים- בכל זאת- אלסקה, והצלחנו לעבור ימים שלמים בלי גשם אמיתי. יום שני אנחנו מחליטים להשאר בעיר כדי לפגוש את ורד ואסף שמגיעים. מחליפים קמפינג למקום מסודר יותר,
ויש לנו כמה שכנים מעניינים- זוג גרמנים שבנו בעצמם קמפר מדהים 4 על 4 ומטיילים כבר חודשיים בדרכם דרומה לארגנטינה, משחזרים טיול שעשו לפני 25 שנים על אופנועים. זוג נוסף מתורכיה שגרים כבר 15 שנים בארצות הברית ונוסעים על אופנוע במסלול שלנו- כבר קבענו שנתכתב לקראת הגעתינו לפנמה כדי לארגן חציה משותפת. רוברט מסקוטלנד שפעמיים בשנה מבקר את הבן שלו במונטנה ויוצא לטייל על האופנוע 'בסביבה'. אייפר ואנור התורכים הם היחידים שצעירים מאיתנו- רק בני 45…
אחר הצהריים נוסעים למפגש ישראלים. אל ורד ואסף הגענו דרך חברים של אבי ויעלי- שותפינו מהעבר. הם מרעות, נפטרו מכל חפציהם, קנו קמפר ויצאו לטייל. קדם לכך טיול באוסטרליה, והם יחזרו לארץ לכבוד הנכדים שיפרצו ויחזרו שוב לטייל. אנחנו אוכלים ארוחת ערב ביחד ומחסלים 2 בקבוקי יין עד שהערב יורד. בעצם עד שמתעייפים כי הערב לא יורד.. למחרת צריכים להגיע לעיר גם רבקה וחגי. גם הם מרעות, אותו תהליך אבל לפני 5 שנים. אנחנו נשארים עוד יום, מבקרים במרכז המבקרים שיש בו תערוכות מעניינות על החיים בקנדה, נכנסים לפארק פתוח שגם בו תערוכות ורחוב עם בתים מתחילת ההתישבות שהועתקו לכאן, ובסוף הולכים לאכול פלאפל. על התפריט אחראי נדב, שעבד בג'נסיס באשלים כדי לחסוך לנסיעה לאלסקה, הכיר פה את אשתו ונשאר. נפגשים בשש בערב עם חבורת הישראלים במגרש חניה של וולמרט- מלא קמפרים שחונים ללילה. פותחים שולחן, רבקה מכינה פיצות בתנור שלה, ורד עושה סלט, אנחנו תורמים לארוחה גבינות ונקניק. יין ובירה, שיחה ערה, אנחנו מקבלים סדרת הרצאות מחגי למחשב, קצת טיפים לנסיעה, ובאחת עשרה וחצי מתארגנים לנסיעה.
גדי ולאה כיף לקרוא ולעקוב. שבת שלום
איזה עולם קטן… אם תפגשו שוב את רבקה וחגי, מסרו ד״ש.