הגענו לעולם הזה מזמן. 1962. כל אחד בקצה אחר של הכדור, אבל בשנת 1972 משפחת נחימוב עשתה עליה ישר לניר צבי, ושם נפגשנו- אותו מושב, אותה כתה, אותם חברים.

הבנו שאנחנו זוג בגיל 13, אחרי שלכולם זה כבר היה ברור, ומאז אנחנו ביחד. לפעמים רבים, כועסים, צועקים, רוצים לברוח, אבל במאקרו- יש הרבה אהבה וחברות עם פרצי התרוממות רוח.. ברור שהשתנינו עם השנים וכך גם מערכת היחסים, אבל בהחלט זכינו!

 בגדול- בית ספר יסודי נצר סירני, תיכון מקיף רמלה במגמת שרטוט מכונות, ולאחר התיכון נפרדו דרכינו לראשונה. לאה קצינת מודיעין בחיל האויר וגדי מסלול צנחנים. סוף מסלול- אמצע  השרות הצבאי התחתנו. לאחר השרות חסכנו ויצאנו לטיול בארה'ב. 4 חודשים במכונית, בהריון ראשון. חרשנו את המדינה הענקית הזו, ושבענו ממנה להרבה שנים.

בחזרה לארץ- כמו כולם- עבודה, התבססות, בהתחלה מסעדה באילת, ואחרי שנתיים בירושליים- תל אביב הרצליה לונדון וקזחסטן כשאנחנו מחליפים מגורים פעמיים, מוסיפים עבודות, קצת לימודים בשביל הכייף, ברור- גם עושים ילדים, מטיילים בארץ וגם בעולם וחולמים חלומות..

בשנת 2003 החלטנו להגשים את החלום הגדול מכולם. הקמנו את חוות נאות. די עם המסעדנות. די עם העיר ודי עם השכנים. עזים לחלב, כבשים לבשר, מחלבה שעושה גבינות מצוינות וקצת אירוח בבקתות מבודדות עם נוף למדבר. חשבנו שיהיה קצת יותר רגוע מהחיים הבורגניים הרגילים. התבדינו. בגדול..

12 שנים שאנחנו בחווה- עובדים בטירוף, תמיד יש עוד מה לעשות, העשייה לא מספיקה לעקוב אחרי הרעיונות החדשים והצרכים השוטפים. כמובן- יש הרבה הנאה והמון סיפוק, מעניין תמיד והלמידה מתפרסת על תחומים רבים ומגוונים, אבל גם הגיחות השנתיות לא מצליחות להרגיע. בדרך כלל בורחים לחו'ל כי קרוב מדי יכול לסכן את החופש, אבל יש גם טיולים בארץ היפה שלנו. ההברקה הכי גדולה היתה לפני  מספר  שנים כשסיפרנו לכולם שאנחנו נוסעים לקובה וטיילנו בשלווה בגליל.. ושנה אחרי נסענו לארץ הסיגרים.

אז נסענו הרבה אבל ראינו רק חלק קטן ממה שיש לכדור הזה להציע.

במחשבה מפוכחת ברור שלא נספיק הכל- אבל נפלה עלינו הצעה מפתה שאי אפשר לסרב לה. (התודה לאביתר ולאביגל!) אז לא נסרב..

שנה וחצי לעצמנו. שנה וחצי שאפשר לעזוב הכל ורק לטייל. שנה וחצי בלי אחריות, בלי מטלות.

לא הכל פשוט וחלק. יש לנו 4 הורים מבוגרים. יש 6 ילדים, חלקם עוד צעירים. יש 2 נכדים חדשים. נכון שאנחנו חברים בעמותת FTC, אבל רגשות האשם הם חלק מהאישיות שקשה להיפטר ממנו… ויש חתונה שצריך לחזור אליה במאי. ובטוח יהיו הפתעות שקשה לצפות.

למרות השגרה העמוסה הטיול שלנו מתחיל לתפוס צורה. התאריך ידוע- תחילת ינואר, הכיוון נגזר מהתאריך- אפריקה, חוזרים לחתונה של הילד וממשיכים ביוני לאמריקות. אבל זה כבר ספור אחר!