הכניסה לאקוודור חלקה ונעימה. אם פקיד המכס היה קצת יותר מרוכז בעבודה היינו יוצאים בפחות משעה… לפנינו שעתיים וחצי נסיעה, הכביש מצויין- אנחנו על הפאן-אמריקה, והחלקים הפחות טובים הם אלו שבהם עובדים על סלילת המשך. קטע קטן של הכביש חסום על ידי ערימות של שיחי שעועית- הכפריים פורסים את הצמחים על הכביש לייבוש כדי ללקט את התרמילים יותר בקלות… הנוף נשאר כשהיה- הרים עצומים וירוקים, אבל הנוף האנושי אחר לגמרי- פנים אינדיאניות, כובעי לבד, הנשים בחצאיות ארוכות שהן חתיכת בד על חצאית אחרת- מן הסתם גם חתיכת בד. כולם עם שיער שחור, ארוך, חלק, אסוף בצמה מפוארת, וחלק מהגברים במכנסי בד לבנים ונעלי בד לבנות. עוצרים לארוחת בוקר, השעה 10:45, ובמסעדות מגישים רק ארוחת צהריים. קפה? ביצים? כבר אין היום. גלידה וממשיכים.

בהמשך הדרך ההרים מתחילים להתקרח, אנחנו על האנדים, נכנסים למעין רמה בין שתי רצועות הרים- הרכס המזרחי והרכס המערבי. הגובה הממוצע- 2300 מטר, ומזג האויר נעים לרכיבה. בשעה אחת אנחנו ביעד- OTAVALO. בשבת יש פה שוק גדול מקומי ולכן עצרנו פה. גם היום יש שוק, אבל מבטיחים לנו שמחר יהיה הרבה יותר. טיול קצר אחר הצהריים, אנחנו פוגשים את אריק. לא האמנו שיצליח להגיע- הוא היה הרבה אחרינו. תוך כדי שיטוט ברחובות הרחוקים יותר מהמרכז התיירותי אנחנו נתקלים בקהל גדול בכניסה לכנסיה. המוני ילדים קטנים מחופשים- חלקם למלאכים וחלקם לרועי צאן, גם חלק מההורים מחופשים. מזל שיש לנו את סטפנו, שהקתוליות שלו פורצת פה, והוא מסביר לנו את כל הטקסים והחגיגות של לפני חג המולד. השאלות שלנו מזעזעות אותו- באמת אתם לא יודעים למה ומתי תולים גרביים עם ממתקים? באמת אתם לא מכירים את הסיפור של סנטה קלאוס? אנחנו יהודים- יש לנו מספיק סיפורים משלנו!

לאריק יש נוהל- הוא מחפש בטריפ אדוויזור את המסעדות הטובות, ובאמת אנחנו אוכלים ארוחת ערב טובה (8 דולר לאדם) ובמקום אחר פאי עם גלידה. מחר לא צריך לאכול… המטבע באקוודור הוא דולר, מה שבהכרח יגרום למחירים גבוהים יותר ממה שהתרגלנו בקולומביה, אבל עדיין התקציב שלנו ישאר נמוך- הדלק זול יותר והלינה בערך אותו דבר. קבענו להפגש מחר בשש בבוקר. מקווים שנעמוד בזה.. שש בבוקר, סטפנו ואריק לא חיכו, אנחנו עולים על מונית לשוק החיות. אחר כך הם מספרים לנו שתפסו טרמפ עם טנדר שהוביל חזירים לשוק… השוק במרכז העיר כבר שוקק חיים- ראשוני הסוחרים הגיעו כבר בחמש. הולך להיות יום ארוך! בשוק החיות- או הבהמות נכון יותר, יש אזורים שונים- פרות, עגלים ופרים במקום אחד, חזירים עזים וכבשים באזור נפרד, ועוד מתחם לחיות קטנות- אפרוחים, תרנגולות, ברווזים, קביות וארנבות. יש כאלו שבאים במשאית או טנדר ויש כאלו שסוחבים בחבל (או בשק- תלוי בגודל) והכל מאד מסודר ומאורגן. בצד- שורת דוכני אוכל מקומי זול, ומעבר לגדר- שוק בגדים, נעליים, כלי עבודה ומטבח, חבלים- בקיצור- שוק מקומי. במתחם החיות הקטנות מוכרים תרנגולי קרב- כל אחד קשור ליתד, מרוחקים אחד מהשני, ויש תיקים מיוחדים כדי לקחת אותם. מעניין.

 

 

otavalo

אנחנו צועדים חזרה לשוק היותר תיירותי- כל הרחובות מלאים בדוכנים, הכל צבעוני מאד ואופייני מאד- נראה שכאן לא מוכרים דברים מהודו ומסין. אנחנו משוטטים ברחובות הגדושים ונתקלים במקום ששייך לעיריה- אולם לקרבות תרנגולים. מתחילים עוד שעה- מספיק זמן לארוחת צהריים. לא בטוח שזה יהיה משהו שאפשר לצפות בו, אבל ננסה.

אנחנו קולטים מישהו שכנראה ותיק בעסק הזה והוא מסביר קצת, לוקח המון זמן עד שמתחילים, והמון זמן בין קרב לקרב. יש בעניין הזה חוקים רבים ומאד ברורים, והתהליך מסביב מעניין מאד. אחרי שני סיבובים אני פורשת. הבנים נשארים עוד, והאולם הולך ומתמלא. גדי פורש וחוזר לשם מאוחר יותר- המקום פעיל עד 9 בערב, וככל שהשעה מתאחרת הוא מתמלא ביותר צופים ויותר התרחשויות. דבר אחד לא מובן- איך עובדים ההימורים? ברור שמהמרים, אבל נראה שאנשים ביניהם סוגרים עניינים- לא ראינו רישום בשום מקום, התעלומה לא נפתרה.

ארוחת ערב מוקדמת, מחר מחכה לנו נסיעה ארוכה. יוצאים בבוקר דרומה לכמה שעות רכיבה, כשההפסקה שלנו היא בקו המשווה. אנחנו נכנסים עם האופנוע לתוך האתר- בתשלום נוסף, אבל אי אפשר לוותר על תמונה- ואחרי כמה דקות מגיעים עוד שלושה תיירים והבחור האחראי מזמין אותנו להסבר. לפני 20 שנה חוקר- ארכיאולוג התחיל לחקור את האתרים שקשורים לקו המשווה, והיום הם קבוצה של חמישה חוקרים שמתעסקים בזה. מעניין ומרשים ביותר- בייחוד אם חושבים על העובדה שכל זה נבנה לפני כ 700 שנים! מסביב לנקודה הזו, בקווים מדויקים שניתנים לצפיה בעין בגלל המבנה הגאוגרפי של האזור, קיימים אתרים ארכיאולוגים שמתאימים לתאריכים מסוימים- כל העסק מתבסס על עקרון של שעון שמש, וההסבר היה מרתק. השם של המדינה- אקוודור נגזר מהמונח- אקווטור- קו המשווה, והמדריך שלנו מסביר גם על מפת הכוכבים הנראית פה- של החצי הדרומי והצפוני של הכדור, גם על סיפורי ההבל בנוגע לכיוון סיבוב המים, וגם נותן נקודה למחשבה- הוא מציע שנסתכל על הגלובוס בכיוון הסבוב שלו ביחס לשמש, ואז אם קו המשווה הוא אמצע, הוא צריך להיות אנכי ולא אופקי, והעולם צריך להתחלק לימין ושמאל ולא לצפון ודרום. רעיון מעניין. בחדרון של השוער יש ערימת קקטוסים על הרצפה- הם מיבשים אותם שבועיים ואז יוכלו לשתול ולהקים גינה. זהו קקטוס סן פדרו- המקומיים השתמשו בו לרפואה ולצרכים טקסיים, הוא גורם להזיות. (מי שמספיק מבוגר זוכר את הספר של קסטנדה…)

צהריים אנחנו כבר אוכלים ביעד- BANOS. השם המלא- בניוס דה אגואה סנטה- מרחצאות מים קדושים. כמובן שיש סיפורי נסים סביב בניית העיירה, וגם כאן אנשים באים לאסוף מים בבקבוקים לסגולות שונות. מכירים את זה מהבית… העיירה חמודה ביותר ותיירותית לגמרי- המון הוסטלים, מסעדות, ושירותים לתייר המצוי- הצעות לפעילויות וסיורים בסביבה. רוצים אופניים? יש! באגי, טרקטורון, סוסים, אוטובוס פתוח? הכל קיים. מדריכים לטיול לג'ונגל- יום אחד, שלושה, שבוע? רק תבקש. אומגה, קנופי, בנג'י, רפטינג- רק תפתח את הכיס ותקבל. זה בסדר גמור- אין טענות- רק שלפעמים נראה שהעוסקים במלאכה נשחקו קצת ביחס לתייר עצמו. אנחנו מתמקמים בהוסטל של איתי וג'נט- ישראלי שנשוי לבת קיטו ונמצא פה כבר 12 שנים. מקום חמוד, יש הרבה סממני ישראלים אבל לא מעיק… החדר שלנו צופה להר ממול ואפשר לשמוע את המפל הגדול, רק שהיום יש חגיגה מקומית ממש לידו והרעש משם מכסה את רעש הטבע… הליכה קצרה וגם אנחנו בחוגגים- מין 'יום מועצה', דוכנים של בעלי עסקים מקומיים, דוכני אוכל, אמנים תושבי האזור וכמובן- במה מרכזית וזמר. ארוע פנימי מקומי. האטרקציה האמיתית נמצאת באולם ליד- תחרות של ילדים על אופני הליכה. מסלול מסודר ומסומן, מכשולים לאורכו, ובכל מקצה יש בין 3-6 ילדים לבושים בבגדי רוכבים עם קסדות על הראש. המתחרים הראשונים שראינו היו בני חמש, אחר כך ירדו גם לגיל שנתיים… כשהמנחה מקריא את שמות הילדים ואחד חסר, לא מפתיע כשהוא מסביר שהמתחרה נרדם… הילדים מדהימים- איזה יצר תחרותי! ברור שיש גם כאלו שלא מבינים את ענין התחרות, אבל בין הקטנטנים יש ילדים שכבר 'מקצוענים' לגמרי, כולל אחד שהרכיבו לו מצלמת גו-פרו על הקסדה. אנחנו מצלמים ומתגלגלים מצחוק!

בערב נקלענו לעוד ארוע מקומי- הצגת חובבים שמספרת על העיר- יש בדיחות מקומיות שזר לא יבין, אבל החיים בפריפריה דומים בכל העולם… נהנינו מאד. ארוחת ערב בדוכן ברחוב, וכבר עשר כשאנחנו נכנסים להוסטל ופוגשים את איתי. שאלות והדרכה על האזור, אולי אנחנו ספקנים מדי, אולי כבר ראינו הרבה יותר מהצעירים, אולי כבר שבענו הרפתקאות, (אולי זה הגיל??) אבל הדבר היחיד שאולי נרצה להתנסות בו זה הרפטינג, וגם זה- כשלוקחים בחשבון כמה זמן יש לנו ועל מה נרצה להתעכב- לא בטוח שנעשה. פתאום נכנסת אישה זרה, מדברת ספרדית די שוטפת, לא צעירה בכלל- אולי אפילו מבוגרת מאיתנו. זו ז'אן- שבדית שהגיעה לכאן לפני עשר שנים, עם סיפור חיים שמשתרע כמעט על כל הגלובוס, יהודייה, בקיצור- מפגש מוזר, משעשע ודי מעניין. לא בלתי סביר שהיא תופיע אצלינו יום אחד.. יום שני, אנחנו מחליטים להמשיך בנחת- נתארגן, נצא לסבוב קצר במרכז, עוד קפה, קצת דמויות מקומיות, ונזוז. הבוקר מעונן קצת, מה שמקשה לראות את כל הרי הגעש שמסביבנו בנסיעה דרומה, אבל עדיין הנוף מדהים. אנחנו עוברים דרך כפרים ושטחים מעובדים- הכל כל כך מסודר!

הכביש כבר לא משובח כמו עד אתמול, ובתוך העיירות הוא מרוצף בחלקו- לא ממש תענוג לזורו, אבל בהחלט בסדר. עוברים את ריובמבה, שהיא מרכז מסחרי של האזור והיה לה עבר מפואר, אך כיום זו עיר אפורה ועצובה. אנחנו עוצרים בעיירה קטנה להפסקת קפה, ונתקעים בה- גשם ועננים מאיימים. למרבה הפלא- מצאנו מלון ממש נחמד ונעים. מוקדם עדיין, יש זמן לעבודה על המחשב היום. לפני חשיכה אנחנו יוצאים לסיבוב בעיירה הזו- GUAMOTA. מקום חביב בהחלט, וכדי שנלמד שאסור לבא עם דעות קדומות, אנחנו מגלים פה גסט-האוס ממש נחמד, פסי רכבת שמראים על תנועה ערה, והרבה מספרות. אחרי ארוחת הערב אנחנו נכנסים לאחת מהן, מנסים לשכנע את כרמן, הספרית, להוריד את הזקן של גדי. היא מסרבת- ממש חוששת, בעיקר אחרי שגדי מספר לה שמאז 1980 הוא לא התגלח… בסוף היא מתרצה, וסטפנו ואני מתעדים את הארוע ההיסטורי! איש חדש יוצא מהמספרה, קשה להאמין. מקווה שלא אתעורר בבהלה בבוקר…

הבוקר יפהפה- שמש והעיירה נראית אפילו יפה.. קר מאד. 11 מעלות. תוך כדי נסיעה בין ההרים היפים והכפרים אנחנו נכנסים ויוצאים מהעננים, ממש כיף של דרך. באחת הערים אנחנו יושבים להתחמם בבית קפה, הבחורה שמגישה לנו מתלהבת מהנסיעה, מזה שאנחנו מארצות אחרות, רושמת את הפייסבוק שלנו, ומבטיחה לשלוח הזמנה לחתונה שלה.. לקראת צהריים אנחנו ביעד- CUENCA. עיר גדולה, שקטה ונעימה. המרכז שלה מלא בבניינים קולוניאלים, רובם שמורים ומטופחים, ובכל פניה ברחוב מגלים עוד כנסיה יפה. את היום אנחנו מקנחים בקונצרט חינמי משובח בכנסיה- תזמורת ומקהלה מקומיות, במבחר קטעים, מפורסמים יותר או פחות, נעים לאוזן וגם יפה!

בבוקר יוצאים לכיוון LOJA. נסיעה של 4 שעות בין ההרים, כל כך נעים שהזמן לא מורגש. לוחה היא עיר גדולה משציפינו, ומתוארת כמרכז תרבות ומוסיקה. סיבוב מהיר מותיר אותנו מאוכזבים- מופעי מחול ומוסיקה יש רק בימי חמישי, והמרכז התיירותי מתגלה כמשעמם למדי.. לפחות אכלנו ארוחת ערב טובה. מתחילים להפרד מהמדינה המפתיעה הזו!

אחרי קפה של בוקר מתחילים לזוז דרומה, לכיוון הגבול. הבטיחו לנו מדבר, ואכן ברגע שיוצאים מהעננים מזג האויר משתנה וגם הנוף. החלק הזה של אקואדור והחלק הצפוני של פרו הם באמת מדבר, אם כי אנחנו רוכבים בתוך ירוק, ההרגשה כבר אחרת. ואם כבר מדבר, מה נמצא בו? כמובן, עזים! בכל פינה, בעיקר ליד הכביש.. ומה מגדלים במדבר? ברור- אורז! לא טעות, גם אנחנו הרמנו גבה, אבל אולי בגלל סוג הקרקע, הם עושים 'בריכות' ובחורף כשיורד גשם גדל פה אורז. הדרך די שוממת, וגם כשיש כפרים קטנים אין איפה לעצור לקפה. בעצירה שלא הניבה תוצאות אנחנו פוגשים את אלס ואחותו- גרים בקולומביה, נוסעים לטיול של חודשיים על אופנוע לבוליביה וחזרה. פוגשים אותם שוב בגבול, לבטח נפגש שוב בהמשך. מעבר הגבול בבניה, יהיה מרשים מאד. בינתיים הכל כמו במרכז אמריקה- אבל כולם יעילים ואין תור, נכנסנו לפרו.