14/3

לילנו הראשון בבוטסואנה עבר בשקט, השכנים שלנו- ברובם גברים- קצת הרעישו בשעות הערב אבל אחר כך הכל היה שלו למדי. בבוקר אנחנו מציצים לטריילר של אחד מהם- איש מבוגר, שחור, שיצא לפנסיה והוא מטייל מדי פעם באפריקה הדרומית. אשתו מצטרפת אליו ליומיים שלושה ואז פורשת, אז הוא פה לבד. הוא מסביר לנו בגאווה רבה על כל פרט בטריילר שלו. שווה בהחלט! בעל המקום שואל למה אנחנו מטיילים בעונה הזו. לך תסביר.. הרבה עצות לא קיבלנו בכל מקרה.

אנחנו יוצאים לדרך- מערבה ל MAKGADIKGADI (מחדיחדי). אחת מהשמורות הגדולות של בוטסואנה. הדרך עוברת בכמה עיירות, המרחקים גדולים, בין לבין כפרים מסודרים. שלא כבארצות האחרות, רב היישובים לא מתפרסים לאורך הכביש הראשי אלא בצידו, והכבישים טובים, כך שמלבד קצת פרות וחמורים שום דבר לא מפריע לשעוט קדימה.

אחר הצהריים אנחנו נכנסים לקמפ חמוד ביותר, מקבלים אזהרה שמגיעה קבוצה של 15 איש לקמפ ועלול להיות רועש. מקבלים זאת בשמחה- סוף סוף אולי נפגוש מטיילים שלא מהיבשת!

15/3

הקבוצה בקושי הורגשה, גם לא יצא לנו לפגוש אותם ובבוקר הם נעלמו לפני שהתעוררנו… אבל יש עוד זוג לידנו- שוויצרים שמטיילים כבר 13 שנים בעולם, בעיקר על אופניים. לפעמים הם עובדים בדרך, נכנסים לחוות שמקבלות מתנדבים תמורת לינה ואוכל, עושים בערך 100 קילומטר ביום ונחים כשמזג האוויר לא מאפשר להתקדם או כשמוצאים מקום נחמד במיוחד. הם מספרים שהאופניים פותחים דלתות- אם זה לצורך ביקור או- יותר חשוב- כשאין מקום קרוב ללינה. כבר ישנו בכנסיה, בבית חולים, או סתם מקומות לא של מטיילים. היום יישארו כאן כי מתחיל גשם רציני.. הם ממשיכים צפונה, ואם הכל יהיה בסדר וכל המדינות יהיו פתוחות לכניסה יגיעו גם אלינו כדי לחזור באניה לאירופה. רוצים לבנות חווה עם לינה למטיילים כמו שראו כאן, וכמו בשאר העולם. עוד נפגש… צהריים ו

אנחנו מגיעים לאחת הכניסות של השמורה NXAI, משלמים את דמי המעבר הרגילים, והבחור החביב בכניסה אומר שאין סכנה להתקע, אבל יש הרבה מים. יש דרך אחת שאין אפשרות לעבור בה אז נבחר אחרות! יש פה שני אזורים נפרדים, באחד יש חורשה של עצי באובב ובשניה- נסיעת חיות. אנחנו עולים קודם לאזור החיות, משייטים לנו בשבילי חול ואחר כך בשבילי בוץ, מופתעים מחבורת פילים שחוצה פתאום את השביל, ומפתיעים בהחלקה יפה עדר של ווילדביסט וזברות.

מפה עוברים לשביל שמוביל אל הבאובבים, גם כאן יש כמובן חיות מסתובבות, בכלל, השמורה לא מגודרת, כך שגם ליד הכביש הראשי בדרך אליה ראינו פילים וג'ירפות. רק לחשוב- נוסעים בכביש 40, בין קסטינה לקרית גת, ופתאום רואים אריה רודף אחרי צבי צעיר. יכול להיות משעשע, לא?  החורשה מתגלה כמקום נעים ליד אגם עונתי, הפסקת קפה קצרה ואנחנו בדרכנו אל מחוץ לשמורה.

ביציאה מראים לנו את הברז- חייבים לנקות לפחות את החלונות הקדמיים של המכונית והמראות מכל הבוץ שיש עליהם כדי לנסוע בבטחה, המכונית נראית כמו היפופוטם שיצא עכשו מטבילת בוץ. גם המצרכים במקרר הפכו לעיסה אחרי הנסיעה הזו. מגעיל. אנחנו מוותרים על החלק הגדול של השמורה, נראה אחרות, וממשיכים ל MAUN ללילה. אם עד עכשו נסענו בכבישים מסודרים- העיר הזו נראית כמו אזור השוק של רמלה לפני 40 שנה. מדהים איך מרכז תיירותי לכל השמורות הגדולות של המדינה כל כך לא מתוחזקת. בורות בכבישים, שלוליות ענק בכל מקום שהמכוניות והולכי הרגל מדלגים בתוכן וביניהן, מעט מאד בניה חדשה, אבל המון מקומות לינה, משרדים שמוכרים סיורים ברכב, בסירות ובמטוסים, וגם- כמה מפתיע- תיירים!

אנחנו מתמקמים בקמפ נחמד שיש בו גם כמה חדרים ומין פאב- מסעדה שכנראה משרתים גם את המקומיים.  העובדים כולם שחורים, הבעלים לבנים, והאורחים מגוונים. היום הגיע גם זוג מצ'ילה שעושה מסלול הפוך משלנו, מספרים שקנו אישורים לקלהרי לחמישה ימים ויצאו אחרי יום אחד כי הכל מוזנח וריק. נצטרך לחשוב מה עושים הלאה.

16/3, 17/3

מאון- אילת, או אולי נתניה, לפני כמה עשרות שנים. אנחנו מסתובבים קצת בעיר, רואים את כל מה שיש לה להציע- שזה כאמור מעט מאד, נכנסים למקומות הלא תיירותיים, מרחרחים וסופגים אווירה. כששאלנו את ניק, בעל הקמפינג, מה יש לעשות כאן בסופ'ש, הוא אמר- כלום. הוא מסביר לנו שהם והחברים כשרוצים לבלות יוצאים לטייל ב 'BUSH'- האזורים הירוקים מסביב. כמו שאצלינו אנשים נוסעים 'לטבע'. טיול בסירה בנהר בלתי אפשרי- המים נמוכים מדי. אמנם זוהי העונה הגשומה, אבל הדלתא מקבלת את מימיה מהגשמים שיורדים באנגולה, ופני המים עולים רק כמה חודשים אחרי, כלאמר- בעונה היבשה.

שכנים חדשים מצטרפים- הוא אוסטרלי שמטייל כבר כמה שנים בעולם, הביא את הרכב לאירופה ועכשו כבר שלוש שנים שהרכב פה, הוא נוסע וחוזר, היא באה מגרמניה- פעם ראשונה כאן, לא צעירים, כמו הרבה מטיילים 'מקצועיים'. הוא עוזר לנו בכמה עצות טובות על האזור, מחר נצא לטיול יומי בשמורה. אחר הצהריים מתחיל גשם שנמשך בלי סוף. הבאר מתמלא כי אי אפשר להיות בחוץ, וכשהגשם מתגבר, גם שם צריך להצטופף כי הרוח מכניסה גשם פנימה.. ניק ניגש אלינו ונותן מפתח לחדר- הוא 'מתנצל' על הגשם ואומר שאם האוהל שלנו רטוב נוכל לישון בחדר- ללא תשלום כמובן. המשך הערב- שהייה עצלה בפאב עם שאר האורחים. הברמן עושה סבוב בין האורחים- מחלק שוט של אייריש קרים מקומי כדי לחגוג את הגשם.. האוהל דווקא יבש וחמים. בהחלט עדיף מאשר חדר.

18/3

7 בבוקר אנחנו כבר בדרך. פנינו ל MOREMY N. P., בדלתא של האוקוואנגו. שני נהרות גדולים מגיעים לפה מצפון, יוצרים דלתא גדולה ו'נעלמים'. האזור תמיד ירוק, יש הרבה מים, ובשל כך- המון חיות וציפורים. הנסיעה נמשכת כשעה עד הכניסה לפארק, בכביש לא סלול ומשובש למדי. בגלל הגשם של אתמול- שנמשך עמוק לתוך הלילה, אין יותר ממאה מטר בלי שלולית ענק. הבחור שנותן לנו את הפרמיט- אישור כניסה לפארק- אומר שנוכל לנסוע בלי בעיה עד הגשר השלישי מתוך הארבעה שיש במסלול הזה. אחר כך הנסיעה עשויה להיות בעייתית יותר. ממילא לא תכננו יותר- זה מה שאפשר להספיק ביום אחד.

הפילים והג'ירפות מלווים אותנו בדרכנו פנימה, הנסיעה מאתגרת ורטובה, שלולית אחת מציפה אותנו בגל גדול שהופך את השמשה הקדמית לשכבת בוץ. השבילים הם חול שמתחתיו אדמה קשה מאד, אז כל עוד לא מנסים לעקוף את המים, יש סיכוי סביר לצאת מהם בבטחה. רב הדרך מכוסה צמחיה משני צידיה, אבל יש מקומות שהנוף נפתח ורואים רק עשב מסביב. לפעמים העשב הזה ממש בתוך ביצה, יש מקומות שהמים עמוקים יותר ואז רואים גם צמחי מים.

 

 

 

 

 

 

אנחנו עוצרים לסנדוויץ' וקפה כשהבטן מתחילה לקרקר. אין מקום מסודר- פשוט חונים כשהשביל קצת רחב יותר ויש איפה לעמוד..  הגשר הראשון לפנינו- זה גשר שבנוי מעצים כמו שמשתמשים פה לגדרות, ומצבו כזה שאנחנו שמחים לגלות שיש שביל שאפשר לנסוע ולעקוף אותו. הגשר השני גם מעלה חשש מסוים, אבל אם כולם עוברים אותו, כנראה שגם אנחנו נצליח.. לא שהמים עמוקים למטה- אבל יכול להיות לא נעים להתקע באמצע הגשר.. הגשר השלישי נמצא ליד הקמפ היחיד באזור, מתחיל לטפטף, ואנחנו מחליטים להתחיל לחזור כדי לא להתפס בגשם שוטף בנסיעה. השעה כבר 12 וממילא לא תכננו להמשיך מעבר. את הגשר לא נעבור- שלוליות ענק לפניו ואחריו- ראינו, נהנינו, מספיק. מנופפים לשלום לשכנים המטיילים שבדיוק עוברים פה, ומתחילים לחזור.

הגשם הולך בכיוון הפוך, כך שאפשר לנסוע בנחת, רק להזהר לא לדרוס איזה אוכל עשב- זברות, ספרינגבוק, כמובן עוד ג'ירפות.

עדר פילים עומד לצד הדרך, ואחד מהם מנופף באזניים, מניף חדק, דורך במקום- הוא נראה עצבני למדי. אנחנו מחכים בשקט שירגע ויתרחק קצת- לא פשוט לברוח מפיל כועס בשבילים האלו!

מכוניות כל הזמן חולפות על פנינו בדרכן פנימה- כנראה מטיילי סוף שבוע, רובם מדרום אפריקה. שביל באזור פתוח יותר- יש כמה מכוניות עומדות. ברגע הראשון חשבנו שמישהו נתקע ואולי צריכים עזרה, אבל מבט נוסף מגלה את פשר העמידה- ליד השביל שתי לביאות יושבות בנחת וצופות בנו.

דקות ארוכות עוברות עד שהחיות המדהימות האלו מחליטות לקום ולהתרחק לאיטן ומפנות לכולם את הדרך. אנחנו שואלים את עצמינו אם זה בטוח לעצור סתם בצד כדי להכין קפה. אם הן לא רעבות בטח יסתפקו בנהימות אזהרה, אבל אם כן- אין לנו סיכוי מולן. בלי שנרגיש אפילו- זינוק של חתול לצואר וזהו. מפחיד. אולי זה הזמן לגמילה מקפה… אנחנו כבר אחרי 8 שעות נסיעה, יוצאים מהפארק. עוד שעה ונגיע חזרה- עייפים, מטונפים (המכונית בעיקר), אך מרוצים. בחנייה של הקמפ עשרות מכוניות, זה בגלל שהיה ארוע של אופנועים לכל המשפחה וכולם באו לחגוג את סיומו. אז כן יש פה התרחשויות מעניינות! פספסנו. מחר ננוח מהיום המפרך שהיה לנו, נחפש פנצ'רמאכער שיחליף לנו צמיגים כי מצבם עלוב, ננסה לברר על טיסה מעל הדלתא ולקבל אישורים לצאת לקלהארי.

20/3

אחרי יום מנוחה עצל, (אנחנו מתרגלים לקצב הזה בלי בעיה) והיום יש לנו טיסה אחר הצהריים. חיכינו לשותפים כדי להוזיל קצת- משלמים על מטוס שיש בו 6 מקומות, בחברה שבדקנו היו 3 שחיכו גם לשותפים, אז מחיר המטוס מתחלק ונהיה הגיוני יותר..  עד הטיסה נטפל קצת במכונית.

פאנצ'ר מאכער אופייני..

שטיפה חיצונית ופנימית, הכל כמובן ידני. אנחנו מרוקנים את הארגז אז אפשר לעשות קצת סדר בערימות שהתהוו אחרי הנסיעה בפארק- הכל קפץ וזז והתהפך, כולל המקרר שתכולתו הפכה לעיסה של עגבניות, חמאה, לחם ומיץ. את המקרר ננקה בעצמינו.. כל הכביסה נאספת מכל הפינות ונשלחת לשכנה, הפחם שהתפזר נזרק ואנחנו מכינים לנו קפה ויושבים בצל לראות סרט עד שהמכונית תנוקה. הכביסה אורכת הרבה יותר זמן- המייבש לא כל כך חזק- ברור לנו שהכביסה שלנו תלויה בין העצים עד שהשמש תייבש אותה כמו הכביסה של כולם בעיר. רק מקווים שאף אחד לא יחליט לקחת משהו, וששום בגד לא יתפס באיזה ענף ויקרע.. אנחנו קופצים לאכול משהו לפני הטיסה. הכביסה תחכה.

שותפינו הם 3 גרמנים- זוג שיצא לטיול של שנה וחברה שהצטרפה לשבועיים. הטייס נראה כמו ילד וגם מתלוצץ על אופי הטיסה, אבל ברור לנו שזה חלק מההצגה, מקווים שהטיסה לא תהיה קופצנית מדי בגור מטוסים הזה. לטוס בערך באותו מקום שבו טיילנו לפני יומיים יכול להיות מוזר, וזה אכן כך. מהאוויר רואים איך באמת בנויה הדלתא וזה כל כך אחר ממה שראינו מתוך המכונית! יש הרבה יותר שטחים פתוחים משחשבנו, רואים ממש את קווי הנהר ואת האזורים שבהם הוא הופך לביצה.

גם החיות אחרות. הרבה היפופוטמים, שאתמול הסתתרו לנו. מלמעלה הם נראים כמו החיפושיות החומות שמתרוצצות במטבח שלנו בערב, חמודים ביותר.

עוד אנחנו רואים- כמה עדרים של בופאלו- אלו עדרים עצומים- כמה מאות בכל אחד, והם רועים בשטחי ענק פתוחים שאתמול נסתרו מעינינו בגלל הצמחיה. הצבעים והמראות מקסימים מלמעלה- איזה כיף שהחלטנו לבזבז על טיסה!

בכל אופן, אחרי שעה זה כבר מתחיל לשעמם, מזל שנגמר. זוכרים לאסוף את הכביסה ונוסעים לקמפ אחר, יותר קרוב ליציאה מהעיר, וגם חמוד ביותר.

21/3

ממצב שבו היינו לבד כמעט בכל מקום, היוצרות התהפכו. לא רק שסוף השבוע היה מעט יותר עמוס, עכשו חופשת הפסחא. בקלהארי אין מקום לינה. במשרד האחראי הפקידה אומרת לנו שאנשים עושים הזמנות שנה מראש.. אנחנו לא נחכה שנה, נמשיך בנסיעה, נשנה קצת מסלולים. יוצאים לדרך לכיוון RAKOPS, שם נחליט אם להמשיך הלאה או לעצור. העיר מתגלה כעוד עיר עייפה, אפילו סופר אין פה, אבל התכנסות גדולה תחת סככה מושכת את תשומת ליבנו. המון אנשים מסתובבים מסביב, כולם בלבוש חגיגי, הרבה משטרה וגם רכב צבאי עם 3 חיילים עם מקלעים. מסתבר שהנשיא בא לביקור. השוטר לידנו לא מרוצה מהמצלמה- הוא אומר שאסור לצלם את הנשיא. גדי מנסה להסביר שבדמוקרטיה אפשר לצלם מה שרוצים. מאוחר יותר נסכים שיש מקומות שבהם אי אפשר להבין אמירה כזו. אז יש כמה תמונות של הנשיא בתוך ההמון- גדי לא הצליח ללחוץ את ידו לפני שהכניסו אותו למכונית..

ממשיכים בנסיעה- הכביש ממש טוב, הדרך רצה, גם הקילומטרים. נכנסים לשמורה שמפורסמת בקרנפים שלה- יש פה גם קרנף לבן וגם שחור. זו שמורה צעירה יחסית, יוזמה מקומית, והיא מלאה במקומות לינה כמו השמורות הגדולות בדרום אפריקה. יש לפחות 10 מתחמי קמפינג שבכל אחד כמה מקומות, ולפחות חצי מהם מלאים לגמרי. הלינה יקרה מאד יחסית למקומות דומים, וגם על מפה של השמורה צריך לשלם…

היום כבר מאוחר מדי- מהשקיעה ועד הזריחה אסור לצאת ממתחם הלינה בגלל שיש גם טורפים בשמורה. מחר נשכים ונצא לראות!

22/3

שש בבוקר, אור ראשון, האוהל כבר מקופל ואנחנו נוסעים. יש פה בהחלט אוכלוסיית קרנפים מרשימה. יש ביניהם כאלו שלא ברור איך הם מצליחים לסחוב את הקרן שלהם- אורך אין סופי ממש!

 

 

 

יש גם לא מעט קודו- ראינו רק נקבות שהן קצת מצחיקות כי אין להן קרניים, אבל זו חיה יפה ביותר גם ככה. שלוש שעות הספיקו לנו, חוזרים להתארגנות וארוחת בוקר ויוצאים לדרך. היום ניסע מעט כי הדרך לעיר הבירה ארוכה מדי ואין אפשרויות לינה לאורכה, אז נעצור בעיר שלא רחוקה מפה כדי לקצר מרחקים ליום הבא.

עוברים בדרך עיירה שמתחילה להיות ראויה להגדרה הזו, ועוצרים בקמפ ב PALAPAYE. המתחם ממוקם מאחורי תחנת הרכבת, אבל אין חשש למהומה- תנועת הרכבות דלילה עד חסרה… המקום גדול, מטופח, ראש טוב, אבל די ריק.. אחת העובדות מראה לנו את המקום וכשהיא שומעת שאנחנו מישראל היא שואלת אם אנחנו לא צריכים אישה לבית. לדבריה היא מרוויחה סכום של 1000 פולה (שזה כ 500 שח') על 30 ימי עבודה בחודש. היא אלמנה עם שני בני עשרה, והיתה שמחה שנסדר לה דרכון… אין חופשה שבועית ומאחר והיא נוצרייה זה מאד קשה לה שהיא לא יכולה ללכת לכנסיה ביום ראשון. לא נראה שהיא חושבת שבלי קשר לדת היא צריכה יום חופש בשבוע! קשה לנו להאמין שזה השכר ואלו התנאים,אבל הכל אפשרי. עלובי חיים יש בכל מקום. וחוקי עבודה כנראה רק במקומות מתוקנים- וגם זה לא תמיד עובד. לא נצליח לפתור הכל.

23/3

את היציאה בבוקר מלוות צפירות ארוכות ורבות של הקטר. בתחנה עומדת רכבת חדשה למדי, אבל מסביב- כמו הסיפור של בייגה שוחט שהיה קופץ מהרכבת כי לא היתה תחנה.. אנשים חונים ליד הפסים, מסתובבים בכל מקום- ליד ועל הפסים, רק במקרה לא היו שם גם חמורים ופרות. תמיד צריך לזכור שמה שיש לנו בארץ לא מובן מאליו! חבורת נשים עם סירי פויקה ענקיים ליד הכביש. אנחנו עוצרים לצלם, הן רוצות כסף. גדי מראה את התמונה של הנשיא- שהן מזהות בשנייה, ואומר שהוא לא ביקש כסף… אנחנו קונים תירס- תרומתינו לכלכלה המקומית.

אנחנו עולים על הכביש הראשי, פחות מ 300 קילומטר ונגיע לעיר הבירה- GABORONE או חבורונה, או גאבס. רק 30 הקילומטרים האחרונים הם עם שני נתיבים לכל כיוון, אבל לאורך כל הדרך רואים שמתקרבים לעיר גדולה. הבניה, הפיתוח, המכוניות והאוטובוסים- הכל משודרג לעומת קודם. גאבס היא באמת עיר. כמו הערים הגדולות של דרום אפריקה, יש פה בניה חדשה ורבה- מרכזי קניות, אזורי תעשיה, יש שכונות עם בתים של אנשים אמידים. לצד כל זה- גם שכונות צפופות בלי כבישים, אנשים שיושבים ליד הכביש עם דוכן קטן או סתם ערימת גרוטאות ומדורה. בשונה מעד עכשו- דוכני אוכל רבים מסודרים, גזלנים, והנה חוזרים גם כל עוזרי החנייה כמו בעיר גדולה..

יש פה לשכת תיירות אמיתית, שלא מנסים למכור לתייר אטרקציות אלא באמת מסבירים מה יש ומה האפשרויות בעיר. יש מפה מסודרת (!!), יש הבנה שתייר צריך מידע. יש גם סוכנות ימאהה, אין אופנועים של BMW, ראינו אפילו חנות גדולה של ברנינה! ויש בית קפה חדש אמיתי. הידד!  הצלחנו למצוא מקום בקמפ בקלהארי בצד הדרומי, מחר נסתובב בעיר וביום שישי נצא שוב לטיול שטח עד שבת אחר הצהריים. מקווים שבחרנו ימים טובים- גם חופשת חג, גם סוף שבוע ארוך, אולי לא נהיה לבד עם האריות.. הקמפינג היחיד בעיר סגור לשיפוצים, נאלץ לצאת מהעיר אבל לא רחוק מדי. יש קמפ קטן ונחמד מדרום לעיר, יש טיילים, יש בריכה, הכל טוב!

24/3

הקמפ נמצא ליד שמורת מוקולודי, קטנה וראויה לוויתור. המקלחת והשרותים הכי טובים שהיו עד כה בכל הקמפים שהיינו. רק בשביל זה שווה להיות פה… אנחנו מתפצלים היום. גדי נוסע לעיר לחפש חנויות ציוד לאופנועים. לאה נשארת עם המחשב, הספר והברווזים בבריכה. בצהריים מגיעה משפחה שוויצרית. שתי אחיות, מעט צעירות מאיתנו, שני בעליהן ובת של אחד הזוגות. הבת אחרי טיול של חודש בניו זילנד, ועוד חודש התנדבות בשמורה של צ'יטות בנמיביה. המשפחה הצטרפה אליה לחודש טיול בבוטסואנה. מסתבר שהאחיות נולדו בזמביה ועברו לשוויץ בגיל צעיר- 16/18. עדיין יש להן משפחה גדולה שם, וכמו כל ילידי אפריקה- הלב שלהן שם. הם כבר בסוף הטיול, החוויות דומות לשלנו. אין הרבה תיירים, אין למדינה הרבה להציע, אין מה לראות בעיר.

 

ארוחת ערב מוקדמת- מחר יוצאים לשמורת KUTSE בחלק הדרומי של הקלהארי! אולי נראה אריות עם רעמה שחורה!

25/3

מכאן ועד הכניסה לשמורה יש שעתיים וחצי נסיעה, כביש טוב בהתחלה, ובהמשך דרך עפר בשלבים מתקדמים לקראת סלילת כביש. תענוג. בכניסה לשמורה נותנים לנו דף מצולם עם מפה של המקום, שזה יותר ממה שמקבלים בדרך כלל, ולדרך. הנסיעה בסדר, שטחי שיחים בצדדים ומדי פעם שטח גדול פתוח ובו אוכלי עשב שכבר נקעה נפשנו מהם, טעינו במיקום של המקום שלנו אבל ככה לפחות עשינו את כל הסיבוב.. זוג יפנים עם ילד עוצרים לשאול אותנו אם ראינו משהו- גם הם משתעממים.. הקמפ מחולק לעשרה מתחמים, כל קבוצה במתחם, אנחנו נחשבים קבוצה אבל כמעט בכל המתחמים יש 3-4 מכוניות, רובם מדרום אפריקה, מצויידים למשעי. כנראה שזו דרך מקובלת לבלות סוף שבוע ארוך בשבילם. כמו שהישראלים נוסעים 'למדבר'. מזג האויר מזכיר לנו את הבית- חם, רוח, יבש. אפילו הירוק פה יותר דומה לשלנו בגוון.. רק 2 הרטביסט שמסתובבים לידנו מזכירים לנו שאנחנו לא בנגב.. השרותים נחמדים- שני מעגלי עץ- אחד עם אסלה על בור עמוק, בשני דלי עם דוש מלמטה. יש שלט גדול עם הוראות שימוש בקמפ, בהתחשב בעובדה שלא מקבלים כלום- מים למקלחת ועצים למדורה צריך להביא- המקום נקי וחמוד. כשהערב יורד- חושך. מזל שהירח מלא ושיש אנשים באזור. יותר נעים לעשות בשר על האש ולשתות יין כשאתה לא לגמרי לבד. ואם יבוא אריה?

26/3

אריה לא בא. גם לא צ'יטה ולא צבוע. רק הרטביסט מלחך עשב בשלווה. אנחנו יוצאים לסיבוב מוקדם בבוקר כדי לנסות 'לצוד' משהו. מעונן, קר, ואין שום חיה מעניינת. כבר הבנו שזה עניין של מזל. אתה עובר בשביל ולא רואה כלום, 10 דקות אחר כך יכול להיות שנמר צד זברה באותו מקום, ואחרי 10 דקות נוספות- שוב כלום. אפשר גם לשוטט כמה ימים ולא להצליח לראות כלום..  בשעת צהריים מאוחרת אנחנו כבר שוב בעיר, מחפשים מקום לאכול ו'נופלים' על מסעדה שיש בחצר שלה שוק איכרים. איזה כיף! בכל זאת יש פה משהו! זה לא השוק בנמל תל אביב, אולי טללים..

27/3

יום ראשון. החלטנו להשאר עוד יום, ואנחנו נחושים בדעתינו לגלות בעיר הזו סימני חיים! קיום מצאנו- אנחנו רוצים גם סיבה לקיום הזה. בגלל שזה סוף שבוע ארוך של חג, חנויות פשוט סגורות אבל בעצת בעל הקמפינג אנחנו נוסעים לארוחת צהריים במשתלה שנמצאת קצת מחוץ לעיר. בדרך לשם אנחנו מגלים מגרש של תחרויות אופנועי שטח. היום יש כמה ילדים ונוער שמתאמנים שם, בעוד 3 שבועות תחרות. במסעדה שבמשתלה מלא. אלו רק ניצוצות אבל יש סיכוי שגילינו סימני חיים בעיר… מחר חוזרים לדרום אפריקה. יש בה עוד הרבה שלא הספקנו, ויש לנו כמה שבועות לטיול. נספיק?