בוקר חדש מתחיל בכוס קפה. סימן מצוין. יוצאים לדרך- הכיוון הכללי הוא בואנוס איירס, ייקח לנו 3 ימים נעימים. אנחנו נוסעים לעיר נטושה על שפת אגם- סיפור מעניין. בשנות ה 20 של המאה שעברה הקימו עיר נופש על שפת אגם אפקואן- villa epecuen. העיר מנתה בשיאה כ 1100 תושבים, היו בה 5000 חדרי אירוח והמון אטרקציות תיירותיות. בשנת 1985 נפרץ סכר, האגם (מים מלוחים) עלה על גדותיו וכל התושבים ברחו וניצלו, אבל המים הגיעו לגובה של 6 מטר והכל טבע. בשנים הבאות עלו המים עוד, לגובה של 10 מטר, והעיר נעלמה לחלוטין מתחתם. בעשרים השנים האחרונות החלו המים לסגת, והיום אפשר לטייל בחורבות ולנסות לדמיין את החיים השוקקים שהיו פה. הדרך לפה יפה, מעיינות טרמיים חזרו לפעול, והמוני נופשים וטיילים באים לראות ולנפוש באתרים אחרים חדשים יותר מסביב לאגם. היה שווה להכנס.

בעיקר הרשימו אותי העצים שעומדים ערומים, כמעט כולם כאילו חתוכים באותו גובה- הכל מת אבל עומד כמו אז. אנחנו חוזרים לדרך, הכביש בעיקרון טוב, רק מלא 'חצ'קונים' של אספלט שעושות המשאיות הכבדות, מה שמחייב זהירות. הנוף התחלף לשדות עצומים של תירס וחמניות, הרבה שטחי מרעה- עם פרות כמובן, ולאורך הכביש כניסות לחוות ומתקנים להעלאת פרות למשאיות.

את הלילה אנחנו עושים בעיר עם שם צרפתי לגמרי- daireaux. המקומיים אומרים דרו- השם הגיע מצרפתי שקנה פה אדמות בשביל מסילת הרכבת. מעבר לזה אין פה זכר למשהו צרפתי… העיר נחמדה מאד, מצאנו מסעדה טובה ליד הכיכר המרכזית וויתרנו על הפסטיבל שמתקיים בה בימים אלו. בתכנית- להקות מקומיות ודוכני אוכל. מזכירים לעצמנו לחפש הופעה טובה כשנגיע לבירה. הבוקר החדש מביא איתו התמודדות חדשה לרכיבה- שלא נשתעמם, והיום- כביש מחורץ! יש אין סוף אפשרויות- מחורץ קלות או לעומק, רק באמצע הנתיב, גם בצד ימין או לכל הרוחב. וגם בנתיב הנגדי! ללמדך שתמיד צריך להיות ערני… חוץ מזה- הנוף החקלאי משובב נפש, מזג האויר מעולה, והעיירות המעטות לאורך הדרך חמודות. את חניית הלילה אנחנו עושים ב lobos- קשה לזהות מה אומרת העיר, אבל המרכז חביב ופרובינציאלי להפליא, והמלון שלנו מלא פרטי אספנות יפים. אנחנו מדמיינים איזה מקום נפלא ומעניין אפשר לעשות ממנו- וגם את מסעדת השף שחסרה בו… שלישי בבוקר אנחנו במקטע הדרך האחרון לבואנוס איירס. הרגשה כמעט כמו לחזור הביתה. אני מתעקשת שהפעם נמצא משהו מעניין לעשות, גלריה מפתיעה, הופעה טובה- חייבת למצוא את האתר שמציע משהו חוץ מסיור מודרך בתיאטרון קולון או הופעת טנגו! יש לנו 5 ימים בעיר לפני שנצא לאורוגוואי, ננסה לנצל אותם. אנחנו בדירת airbnb של נתי- היינו כאן בשנה שעברה- שכונה שקטה ונעימה, הרבה בתי קפה, חנויות מכלת וירקות שכונתיות. חנייה לאופנועים בדירה אחרת כמה רחובות מפה. יש מטבח, אז אנחנו מצטיידים במוצרים כדי לא לאכול בחוץ כל יום, ובעיקר- קפה. מוצר יסוד חיוני. כהרגלנו- משוטטים ברחובות וסופגים אווירה. גדי משתעשע ברעיון להשאר פה במקום להמשיך. הרעיון נפסל. כמה ימים מספיקים. בינתיים לא הצלחתי למצוא משהו מעניין לראות או לעשות. כמעט כל הדברים לאורחים בעיר סביב טנגו- עם או בלי ארוחה. כמה אפשרויות אחרות- ללמוד לעשות אמפנדה, יום בחווה עם אסאדו, וסיורים בשכונות שאת כולן כבר הכרנו בפעמים הקודמות שביקרנו כאן. יום רביעי בערב קבענו להפגש לארוחה עם לואיס ולאונור, ויצטרפו גם ללי ודדו. חבורת בני דודים בערך בגילנו- מכירים אותם והם נחמדים כולם. אולי דרכם נמצא איך להנות מהעיר! אנחנו משוטטים בעיר- כמו לשוטט בתל אביב, רק שכולם הרבה יותר מנומסים… ארוחת הערב המשפחתית נעימה ביותר. ללי מספרת שהיא עוזבת את העבודה. התחילה בתור סטודנטית לעבוד בחברת יוניליוור, וכבר כמה שנים שהיא המנהלת של החברה בארגנטינה וברזיל. חוץ מהמכונית המשוריינת שקיבלה, אי אפשר לנחש את המעמד שלה- הבגדים, הדיבור- כמו אחת מאיתנו. גם החבר שלה- דדו- הבעלים של מפעל סמסונג בארגנטינה- נשאר פשוט וחברמן אמיתי. תענוג להכיר. כולם חלק מ'הקהילה'. מצהירים שהם קודם כל ארגנטינאים, אבל לחלוטין לא מנותקים מישראל והיהדות. בדרכם כמובן.. חמישי קבענו לצהריים עם הדודה סליה- אישה מעניינת בגיל ההורים שלנו שאנחנו ממש נהנים לפגוש. בערב- פגישה נוספת עם צור ואורנה. הם ממשיכים אחרי הארוחה למופע טנגו- זה בהחלט מרגש להיות בבואנוס איירס בפעם הראשונה! שישי בצהריים- קצת תרבות- מוזיאון malba- בלי להבין הרבה באומנות ובכל זאת יש כמה דברים שמושכים את העין. שיטוט קצר בשוק סן טלמו- תמיד מעניין. אספנו תמונות מהמוזיאון ומהרחוב- צריך להיות קצת תיירים בכל זאת…

שבת- יום אחרון בעיר הגדולה. ביקור קצר במוזיאון אנחל- תערוכה דיגיטלית של קנדינסקי. קצת מאכזב, אבל יופי של בילוי בוקר. ממשיכים לפארק רקולטה- לא נכנסים לבית הקברות- היינו פעם ושום דבר לא השתנה… בחוץ מלא דוכנים של עבודות יד- אין הרבה חידושים, יש הרבה צבע ואווירה ולא צריך יותר מזה. בערב נפגשים לארוחת פרידה עם צור ואורנה. אנחנו עוזבים מחר לאורוגוואי, הם טסים מחרתיים לאיגואסו ומתחילים להתארגן לחזרה לארץ. קובעים להפגש בארץ כשנחזור- צור מזמין את גדי לטיסת בקאי. השיגעון החדש? עוד קצת צבע מהעיר הגדולה. מחר מתחילה דרך חדשה!