את היומיים האחרונים של 2025 אנחנו עושים במדריד. קר, מואר וחגיגי. נחמד להתרגל לאווירת חו"ל בספרדית, וגם מזל שפנינו לצד השני של הכדור, ואת 2026 נפתח בקיץ… הספרדים אוהבים לחגוג, והעיר מלאה, אבל לא רק בהם- לדעתנו גם חצי איטליה עכשו במדריד! פלזה דה סול נסגרת ומפונה הערב, ובשביל להכנס שוב צריך לעמוד בתור ולעבור את הספירה של המשטרה- רק 15000 איש יזכו לראות מקרוב את הטקס. האלפים הנוספים שגודשים את האזור יסתפקו בהצצה לשמיים בתקווה לראות זיקוקים. המסעדות נסגרות בשש וחצי- שבע, ואלו שפתוחות עם תפריט חג מיוחד מלאות לגמרי. אנחנו מצטיידים בבקבוק יין, גבינות ונקניקים, נאכל במלון שלנו ונשמע את החגיגה מהקומה השלישית…
לטובת כל ידידי הפנסיונרים העומדים ברחובות כבר 3 שנים, גדי צילם את התמונה הבאה…
את הבוקר הראשון של 2026 אנחנו פותחים בבית הקפה הקרוב, מטיילים קצת ברחובות, מתארגנים על מקום לכל התיקים עד הערב, ושוב- קפה, שוקו עם פסטל דה נטה, גיחות לקור בחוץ וגיחות לחם היחסי בבתי הקפה. ארוחת צהריים נהדרת באל גאוצ'ו המקומי- האוכל ברמה, השירות עוד יותר, ובהחלט יש מה ללמוד בדברים הקטנים שעושים את המקום מוצלח כל כך.
גם בערים שכבר היינו בהן, תמיד יש עוד מה לראות וללמוד. אנחנו יוצאים לסיור בעקבות מלחמת האזרחים. שעתיים וחצי- מקווים לשרוד את הקור! כרגיל- המדריך מלא בידע, ההסבר מקיף את 3 שנות המלחמה, הסיבות שהובילו אליה, והרבה אנקדוטות על הנפשות הפועלות. מה נזכור? לא בטוח שהרבה… אבל כן את האוירה, ההשוואות שאני עושה בראש למצב אצלנו, ובעיקר המחשבה על המדרון החלקלק שמוביל לדיקטטורה. הכל מתקשר לשיחות שאנחנו מנהלים בינינו- גדי חושב מהראש ואני מהבטן, חוסר הסכמה מהותי על הרבה דברים אבל גם הבנה שאנחנו באותה סירה- ובאותה צרה…
הסיור המשיך לכמעט 4 שעות, ועכשו צריך למהר לטיסה- מחר בבוקר- סנטיאגו דה צ'ילה!
נחתנו בשלום. הגענו עם כל הציוד המיועד לטיול למלון באזור חמוד במרכז העיר, ואחרי שיטוט ארוך מדי הצטיידנו בסים מקומי. עכשו אפשר להתחיל לנהל את עניינינו ולהתארגן לנסיעה. הזיכרון שלנו מצ'ילה לא יותר מדי סימפטי- ארכיטקטורה מקומית דלה ומשעממת, אוכל ככה ככה, והאנשים- איך לאמר בעדינות- לא מצטיינים בחכמה. אנחנו מגיעים שוב כדי להנות מהנופים היפים- בזה הארץ הזו כן מצטיינת! נשתדל לא להשאר שבויים בדעות קדומות, ולהנות מכל רגע. בינתיים- כהרגלנו- קפה, בירה, גלידה, ולקלוט את הרוח ברחובות!
סנטיאגו עיר ענקית! יש הרבה מה לראות אבל אנחנו ממוקדי מטרה- חשבנו שננחת ישר לאופנועים אבל התהליך התארך יותר מהמצופה. נשלב תיירות עם עסקים.. גדי עסוק בלבדוק את המודעות, להתכתב ולדבר עם המוכרים ועם נועם- שעשה עבורנו את הניירת. מה שחשבנו שנסגר- נמכר. אחרים התבררו כרחוקים מדי או עייפים מדי, ואין להשיג מזוודות כך שהבעיה הוכפלה… פוזלים לכמה כיוונים במקביל- אני מרגישה שהעסק פולני ממש- לכל פתרון יש בעיה! בערב אנחנו מתמקדים בבעיה נוחה- ארוחת ערב. לא משהו, המחירים רק קצת נוחים יותר מאשר בארץ, חייבים לצאת לדרך!!
שבת- קבענו ללכת לראות אופנוע- cfmoto כמו שהחלטנו מראש, אבל נוסעים קודם לחנות שלהם שמחזיקה גם משומשים- בגלל הגודל של העיר כל נסיעה כזו כחצי שעה לכל כיוון, הובר מתפקד טוב, והנהג הראשון לא מפסיק לפטפט ולשפוך מידע על לאן ללכת ומה לראות. הסוכנות סגורה- לקחו חופש ארוך לכבוד סוף השנה. לא נורא- יש מסביב כמה חנויות ואנחנו רואים klr- נראה מצוין, די חדש, גדי חושש מהבוכנה היחידה, למרות שהוא נחשב אמין מאד. לי לא אכפת- לא מבינה בזה, העיקר שלא יהיה לי גבוה מדי ואוכל לשים 2 רגליים על הקרקע ולא רק 2 אצבעות. אבל.. המזוודות… צריך לוודא שאפשר למצוא. נוסעים לפגוש את כריסטובל- האופנוע שלו בדיוק בן שנה, שמור היטב, ויש לו ארגז אחורי. חצי בעיה. קבענו לקבוע אחרי הסופ"ש- עד אז ננסה למצוא. בהמשך היום גדי על הטלפון- יש מישהו שמוכר מזוודות מתאימות אבל הוא במרחק 300 ק'מ, ויש עוד אופנוע בן שנה עם כל הציוד. שבת כולם עובדים רק חצי יום כך שהכל נדחה ליום שני. אין ברירה- נתאפק. בינתיים גילינו עוד שערה במרק- זרים שקונים אופנוע בן פחות מארבע שנים צריכים להציג לנוטריון את חשבונית הקניה של המוכר. המון בירוקרטיה= זמן מבוזבז וכאב ראש. לא המצאנו כלום!
את יום ראשון אנחנו פותחים בהליכה- אמנם אמצע הקיץ כאן, אבל הבוקר קריר והליכה נמרצת ממש מתאימה. 4 ק"מ מהמקום שלנו עד לשוק ענק שהוא שוק הפשפשים הראשון בעיר. עצום. אי אפשר לכסות הכל- רחובות של חנויות בתוך מבנה ענק ובנוסף כל הרחובות מסביב. גם מתחמי האוכל בהתאם בגודל שלהם. כמעט אין תיירים, ונחמד שהכל בספרדית!
אחרי שלש שעות של שיטוט אנחנו נוסעים למוזיאון הזיכרון וזכויות האדם. מבנה גדול שמתאר את ההפיכה הצבאית בצ'ילה שלב אחרי שלב, עם סרטים, עדויות, קטעי ארכיון וקיר תמונות ענק שנצפה מכל הקומות. מרשים מאד. מפחיד מאד. לא, זה לא יכול לקרות אצלנו. אבל זה קרה בכל מיני מקומות שבהם זה לא יכול לקרות. אין מסקנות. רק מחשבות. ועכשו ונצואלה- גם שם זה לא יכל לקרות? אנחנו חותמים את היום בהליכה דרך Santa Lucia. האזור העתיק של סנטיאגו- בועה יפה באמצע העיר. כמו כל מה שראינו עד עכשו- קצת מוזנח. העיר בכללי לא ממש מטופחת, עוד לא ניקו את הרחובות משיירי הסילבסטר, הרחובות והמדרכות במצב בינוני עד רע. הרבה דרי רחוב. לפעמים צריך רק לצאת כמה רחובות לאזור אחר והכל נראה טוב יותר- עוד נלמד יותר בימים הקרובים!
שני בבוקר- להיום מתוכננת פגישה אצל נועם- להבין יותר את סיבוכי הניירת וגם ללחוץ עליו שיזוז קצת יותר מהר. עד הפגישה גדי מנצל את הבוקר לחיפוש מזוודות ברחוב שכולו חנויות לאופנועים, ועל הדרך הולך לראות עוד אופנוע, בזמן שאני אורזת את הציוד כדי לעבור למלון ממול. נשאר באזור הזה שהוא די נעים, נתחיל לצמצם את תקציב ההוצאות… צהריים- נוסעים לראות אופנוע אצל סוחר מכוניות- מישהו קנה ממנו מכונית וחלק מהתשלום היה האופנוע- מצויד לגמרי, נראה חדש. כבר שבוע שגדי מתכתב איתו- נקווה שלא ישבר וימכור למקומי! חוזרים לעבור מלון- ירדנו רמה? לא בטוח- הכל יותר מיושן, קומה שניה עם מדרגות חורקות ואין קפה בחדר. בתמורה- חדר גדול ונח, קבלה מאויישת 24 שעות, ארוחת בוקר. נראה לי שעשינו שינוי טוב. מחר אנחנו בהמתנה לקצוות שיתחילו להסגר, ננצל את הזמן לקצת עבודה מול המחשב!
שלישי בבוקר כמו שתכננו- מקדישים זמן למיילים ועבודה מרחוק. בגלל הבדלי השעות אנחנו קצת מוגבלים, וגדי עסוק גם בעוד ברורים וטלפונים. בצהריים יוצאים לחטוף משהו קטן לאכול ברחוב- מה שבאמת נקרא מזון מהיר…
אנחנו מצטרפים לסיור במרכז סנטיאגו- 3 שעות של הליכה והסברים בספרדית. המדריך משתדל להימנע מדיאלקט צ'יליאני וזה גורם לו לדבר לאט וברור יותר, מה שבהחלט מקל עלי לקלוט ולהבין כמעט הכל. לזכור זה סיפור אחר… מתחילים בפלסה דה ארמה, שם מבני הציבור הגדולים- הדואר, משרד המשפטים, הקתדרלה- בניה בסגנון צרפתי או ספרדי- תלוי מה האינטראקציה עם השלטון באותו זמן- יפה ולא מתפאר מדי.
סנטיאגו נבנתה על שרידי עיר של האינקה, עם הדרכים הראשיות שמובילות מקוסקו לכל חלקי האימפריה. האזור כולו מועד לרעידות אדמה, ובין המאה ה 15 למאה ה 18 היו 7 רעידות אדמה חזקות (8.8 ואפילו 9.5) ולכן אין בה מבנים מראשית הקמתה, למעט אחד- כנסיית סנט פרנציסקו שנבנתה על יסודות מבנה פולחני של האינקה, שכנראה ידעו איך להימנע מקריסת מבנים בעזרת פתרונות אדריכליים. למעשה רק לפני כעשור חקרו ומצאו את השיטה. מזכיר את האמירה בקוסקו- יש מבנים של האינקה, ויש מבנים של ה incapable. מתייחס לספרדים…
המשך הסיור לאזור ה'ניו יורקי'- הבורסה, מלון חדיש (לזמנו) ואזור המסחר. האמת- סנטיאגו מפתיעה אותנו. כל כמה רחובות שכונה קטנה שונה לחלוטין מקודמתה, גם בסגנון וגם בנוף האנושי. מגוון גדול ומעניין.
ממשיכים את הסיור דרך השכונה 'שלנו'- רחוב לונדרס (london) פינת רחוב פאריס. בתים קולונואלים שרובם הוסבו למלונות, כביש מרוצף, חמוד ונעים עם תזכורת קשה- בית מספר 38 שימש מתחילת ההפיכה הצבאית במשך כמה שנים כבית מעצר ועינויים למתנגדי המשטר, שבדומה להפיכות במדינות השכנות, מעצר כזה הוביל לרב לרצח ו/או העלמות. המוזיאון מיום ראשון הסביר היטב את מה שקרה, אבל לראות ממש מקום בלב שכונת מגורים רגילה- וכך היה ברב המקרים- די נורא! הסיור שלנו מסתיים בהליכה למרגלות סנטה לוסיה לכיוון שכונת לסטריה, דרך אזור יותר צבעוני ובוהמי. זה האזור שהחליף את שכונת בלה ויסטה- יש טרנדים שמשתנים כל כמה שנים… המון חנויות קטנות, דוכנים, מסעדות ובתי קפה. במקרה הזמנו מקום במסעדה- בר יין מומלץ, ממש ברחוב הראשי. משוטטים קצת כדי לעורר רעב קל וחותמים את היום בארוחה טובה. מחר צפויות תפניות טובות! תמונות מייצגות מהדגם הצ'יליאני שתופסות את העין לסיום היום-
המחר הגיע, ואחרי סיבוב ארוך ומייגע, צלחנו חצי דרך! יש לנו מפתחות ביד, רשיון רכב, ואופנוע אחד שאפשר להתחיל לצייד. אחר הצהריים נלך לראות עוד אחד, ועם קצת מזל גם נקבל אותו מחר. המזוודות בשבילו בדרך, יש מצב שאת סוף השבוע הקרוב כבר נבלה על חוף האוקיינוס. היום השלמנו גם את קניית המצלמה שגדי חשק בה עם ההתקן לאופנוע. סיפור מחנות הצילום- הבחור שמוכר אומר שהוא ביקר בישראל בקבוצת צליינים לפני 11 שנים. אני שואלת אם יש הרבה קתולים כאן, הוא עונה- אני לא צ'יליאני, אני מונצואלה. אז אתה בטח שמח עכשו? חיוך גדול- אני מאושר! רק מחכים שיחסלו אותם ואפשר יהיה לחזור. אתה לא יכול עכשיו? נחשב מתנגד פוליטי. יודעים מה זה רולטה רוסית? עשו לי את זה. ברחתי בזמן. אנחנו מאחלים לו הרבה הצלחה. הוא אחד מרבים מאד- יותר מ 300000 ונצואלנים ברחו לכאן במשך השנים, חלקם לאו דווקא מהחבר'ה הטובים. כלאמר- חלק מעולם הפשע ברחובות סנטיאגו. הטובים ככל הנראה יחכו לראות שונצואלה חוזרת למסלול ויחזרו הביתה בשמחה.
האופנוע שרצינו לראות נמצא בשכונה רחוקה, מגודרת עם שערים ושומר- לא כל אחד יכול להכנס- צריך תאום עם המארח. נכנסנו. ראינו. קבענו מחר בבוקר להעברת בעלות. אמנם המזוודה האחורית שלו לא מה שהיינו קונים, אבל באיכות טובה, רק צריך שיגיעו המזוודות שקנינו מרחוק, להתקין ולצאת לדרך!
יום חמישי, יש אופנוע נוסף, המזוודות הגיעו בדואר, כמה סידורים קטנים אחרונים, התקנות וארוחת ערב אחרונה בסנטיאגו במסעדה שלפני כמה ימים היתה עוד בשיפוצים והיום מלאה עד אפס מקום. סיום טוב. מחר נצא לדרך! עוד לא החלטנו על המסלול, רק יודעים שנוסעים מערבה לחוף הים בתור התחלה, ואז נחליט- דרומה למקומות שכבר היינו בהם ושכחנו, או צפונה למדבר שפיספסנו כדי שיהיה עוד מקום יפה שנשכח…
