הבוקר הראשון שלנו בברזיל מתחיל נהדר- שמיים נקיים, שמש נהדרת, אבל קריר- מצויין לרכיבה- רק צריך ללבוש משהו חם מתחת לחליפה. הנסיעה צפונה נראית על המפה משעממת, והיא אכן כזו… כביש ארוך וישר, הדבר היחיד שמרים אותך זה להקות קטנות של ציפורים שנחות על האספלט ומתרוממות לכמה מטרים הצידה כשהאופנוע מתקרב. מוזר שאנחנו נוסעים צפונה והשמש מולנו, אבל אין טעות- אנחנו אכן נוסעים צפונה… ממזרח לנו "מאווררים"- ככה אנחנו קוראים לטורבינות רוח, אבל אין רוח היום. האדמה שחורה ובוצית מהגשם, שדות עצומים שעברו עליהם עם טרקטור ויצרו חריצים- אולי כדי לנקז את המים? בהמשך יש לגונות גדולות, בין הפרות השחורות רואים פה ושם עופות גדולים וקצת קפיברות רובצות ליד המים. לקראת צהרים מתחיל טפטוף קל אבל אנחנו נחושים להשאיר את מזג האויר הנח איתנו, ואכן מצליחים. עוצרים לארוחה קלה על הדרך, ואחר צהריים מוקדם מגיעים ליעד של היום. pelotas. עיר קטנה וחביבה, סיבוב במרכז העיר כל עוד יש אור. הכבישים שכחו מזמן איך להיות ישרים- רובם מרוצפים ולא סלולים, עם הרים וגבעות, אבל נראה שזה לא מפריע לאף אחד. חוטי החשמל כמיטב המסורת בעולם השלישי, וגם זה לא מפריע לאיש כנראה… המון מבנים ישנים שמשוועים לשיפוץ- יש פה מבנים יפהפיים עם חזיתות מעניינות שחלקם פשוט נטושים, מדי פעם עוברים מבנה ששופץ ונצבע- איזו עיר מקסימה שוכנת מתחת לפיח ולאבק! המדרחוב במרכז סתמי, אבל יש קפה טוב, ובדרך כלל לא צריך יותר מזה!

בוקר מעורפל, אבל אנחנו יוצאים בציפיה למזג אויר טוב בהמשך. הטמפרטורה קצת קרירה מדי- כל השבוע בין 15 ל 18 מעלות בשעות היום. זה עדיף כמובן על קיץ, אבל מצריך עצירות תכופות לקפה ופיפי… הדרך טובה ברובה, שטחים חקלאיים לכל האורך וזה יפה לראות, חלק ניכר מהכביש בשיפוצים אבל הכל משולט ומאורגן- נח מאד לרכיבה. אחר הצהרים אנחנו ביעד שלנו- porto alegre. בחרנו לישון היום בהוסטל ממש, קרוב לאזורי הבילוי והאוכל, קרוב יחסית למרכז ההיסטורי, ויש לנו זמן לשוטט ולראות את העיר. ציורי הקיר מאד בולטים פה- בתים קטנים, בניינים גבוהים וסתם חנויות- המון צבע והשקעה. הקתדרלה מאד מרשימה, אם כי בפנים היא פשוטה מאד. מפה אנחנו מטיילים לכיוון הנמל, נכנסים לשוק המרכזי בבנין ששופץ והוא מעניין ומלא בחנויות קטנות- בשר, דגים, ירקות ותבלינים. הרבה מקומיים עושים פה קניות, ובקומה השניה מסעדות עם מחירים שלא קשורים למה שקורה ברחוב. ממשיכים לשוטט והולכים בעקבות המוזיקה- קיוסק/מסעדונת עם שולחנות קטנים על המדרכה, חבורה שמנגנת וזמר ששר שירים לא מוכרים לנו, הקצב עושה את שלו ואנחנו יושבים לבקבוק בירה בין כל המקומיים ופשוט נהנים מהאווירה. לסיום שיר של גל קוסטה- סוף סוף משהו שאנחנו מכירים! בדרך חזרה להוסטל יושבים באחת מהמסעדות הרבות שברחוב כדי לסגור את היום. לא נעים, אבל ההשוואה למחירים בארץ קצת מעליבה… נחמד לטייל ככה.

שוב בוקר אפלולי קצת, אנחנו עולים היום לאזור קצת יותר גבוה, וכנראה שהערפל ילווה אותנו. לוקח לנו כמעט שעתיים להחלץ מסבך הכבישים של פורטו אלגרה וסביבותיה, וכן- יש שכונות עוני אמיתיות כאן, ואנחנו על כביש 116 שנקרא הדרך הרומנטית. זקוקים לפרשנות…

העיירות פה הן תערובת של ברזיל וגרמניה ולנו זה נראה קצת מגוחך, אבל מכרינו בארגנטינה אומרים שחייבים להגיע, אז באנו. באחת העיירות עצרנו לארוחת צהריים במסעדה שמתחפשת להולנד, כולל תחנות רוח, נעלי עץ ענקיות ומארחות בלבוש הולנדי מסורתי. כבר כתבתי מה דעתי. גולת הכותרת של האזור הן העיירות gramado ו canela. אנחנו עוצרים בראשונה- קצת הלם תרבותי. כמו לנחות בברילוצ'ה… המוני אנשים משוטטים בין חנויות בגדים וקשקושים, יין ושוקולד, בארים ומסעדות, וכמובן- פרסומי אטרקציות. לא מה שדמיינו, אבל אנחנו כבר כאן. היום נבדוק טוב יותר את המשך המסלול וננסה להכניס תוכן רלוונטי בשבילנו לנסיעה הזו… בינתיים סוגרים את הערב בגריל ברזילאי אמיתי- לא מתחשק לנו פונדו!

חשבנו להשאר עוד יום רק בגלל המלון החמוד, אבל אין להם מקום, אז ממשיכים… גדי מצא חוות כבשים עם אפשרות ביקור וקרוב אליה עיר שנראית נחמדה. יוצאים לדרך. בעיה קטנה- אחרי שעה נסיעה מתחיל גשם, ולא נראה שהמצב ישתפר. מחליטים לנסוע ישר לעיר בתקווה שמחר מזג האויר יהיה נחמד יותר אלינו. bento goncalves היא עיר מפחידה. אין בה יותר ממאה מטרים של כביש ישר- הכל עליות וירידות בזוויות מטורפות, לרב בכבישים מרוצפים ולא אספלט, ובנוסף הגשם לא מפסיק לרגע.

הפוסדה שמצאנו אמנם נמצאת על קטע ישר, אבל כדי להגיע לחניה צריך לעלות משהו כמו 30 מטר אורך ושש מטר גובה. אני מפעילה את שרות הוואלט פרקינג שלי, לא נעים- אבל אם הוא הצליח ליפול אין ספק שאני הייתי מתרסקת… בעלת המקום קצת נבהלת, אבל הכל בסדר- חונים ונכנסים למקום קטנטן אבל חמוד. לא מוצאים מסעדה באזור, אבל יש פיצה 2 רחובות מכאן, לידה חנות טבע שיש בה יין, אחרי שעלינו והצדקנו את הארוחה אנחנו יורדים בחזרה לאכול בחדר האוכל הפצפון. גם סוג של חוויה.. בוקר חדש והגשם הפסיק. מקווים שנחלץ מהעיר הזו בלי נזקים, למזלנו יש רק כביש אחד בעליה מטורפת וזהו- אנחנו בחוץ, יוצאים לכיוון חוות הכבשים. הדרך נעימה מאד- הכביש מתפתל בנוף הררי, הרבה כפרים ועיירות חמודים, חלקם עם בתי ענק בסגנון שוויצרי, קצת יותר קר היום אבל במהירות שאנחנו רוכבים זה לא מפריע. הכבישים פה טובים ומשולטים היטב, ונראה שגם בברזיל נהגים נשמעים לחוקים וזה מאד נח כדי להנות מהדרך. החווה מתגלה כעסק משומן היטב- יש פעילויות שונות והקהל הרב ממושמע. כשאנחנו נכנסים יש שתי קבוצות במקביל- אנחנו מעריכים כ 200 איש, ולמרבה ההפתעה אין ילדים. כל המבוגרים נהנים להאכיל כבשים, להגמיע טלאים, ולשמוע סיפורים. יש המון מדריכים ומפעילים, אחד מדבר קצת ספרדית ואחד מדבר קצת אנגלית, אבל כולם מתאמצים לשרת ולעזור, כולל אחת שמתעקשת להסביר לנו עם תרגום גוגל.. הסיור נגמר- איך לא- בחנות שלהם. אנחנו טועמים קצת גבינות, מסתכלים בהשתאות על כמות האנשים שקונים מזכרות, ולא מבינים איך אין במקום המתוקתק הזה בית קפה…

התחנה הבאה שלנו- חנות הענק של טרמונטינה ליד המפעל שלהם. אנחנו מכירים את המותג עוד מראשית ימי אל גאוצ'ו, ועדיין יש לנו בבית סכו"ם שלהם. פה נוסד המפעל הראשון, שהתרחב לכמה מפעלים עם 22000 מוצרים- כל מה שקשור למתכת כמעט. מכלי גינון ועד ציוד למטבחים. לא ידענו, אבל הם התרחבו גם לכלי אוכל מחרסינה, כסאות- עץ כמובן, מכשירים למטבח, וריהוט פלסטיק. מפעל פרטי של 2 משפחות, נוסד ב 1911 ושווה מיליארדים. מרשים. היום יום קצר, צריך לתת לציוד רכיבה הזדמנות להתייבש לגמרי… עוצרים בעיר caxias do sul. זוהי עיר מרכזית באזור שופע חקלאות, עדיין רואים אנשים בבגדי גאוצ'ו אבל הכל מודרני ומסודר. פיצוי על הארוחה של אתמול נמצא 2 רחובות מהמלון שלנו- מסעדה עם אוכל גורמה ושרות מהסרטים. גם המחיר לא בר השוואה.. האוריינטציה באזור איטלקית בזכות המהגרים הרבים שהגיעו במאה ה 18, ואנחנו מכוונים בבוקר ליקב גדול. בדרך נתקלים בקבוצת רוכבות- נשים בכל הגילאים, עשרות רבות של סוסים, אנחנו עוקבים אחריהן יחד עם הגברים שבמכוניות ובמשאיות עד שמגיעים לכנסיה עם אולם ליד. פה נגמרת התהלוכה, ומחסום השפה מביא אותנו לניחושים על מהות הארוע. מזמינים אותנו להכנס לאכול בסימני ידיים- אם אפשר היה לדבר עם מישהו היינו נשארים בשמחה!

ממשיכים ליקב- קמפסטרה הוא יקב משפחתי, כבר לפי ההשקעה בחנות אפשר להבין שזה מקום עצום. מצטרפים לסיור, המדריכה, כמו גם 3 הזוגות שאיתנו, לא מדברים מילה באנגלית או ספרדית, אבל יש לנו הבנה כלשהי בייצור יין וקצת מילים מוכרות אז נסתדר. לפחות אנחנו חושבים ככה..

אף אחד לא שואל שאלות- כולם שומעים ומהנהנים עם כוס היין הפרטית שקיבלו. כבר בעצירה הראשונה מוזגים לנו יין לבן שאנחנו לא זוכרים איזה, וגדי שואל על הבציר. הם מגדלים גם בשורות וגם בפרגולה, ומסתבר שבשתי הצורות הבציר ידני. העצירה הבאה בקפלה הפרטית הקטנה, וכולם מצטלמים כשהם מושכים בחבל של הפעמון. מקבלים זמן לצילומים רומנטיים, וממשיכים ליקב. לנו ברור שמהכרמים שראינו לא מתפעלים מקום שכל כך מושקע כספית בתפאורה, אבל בנסיעה רואים עוד ועוד כרמים. עדיין לא מספק. גדי שואל אם גם קונים ענבים, ואכן- יש כ 40 חקלאים באזור שמגדלים עבור היקב. מתחיל להיות הגיוני. התפאורה היא של ציוד ישן, כולל חביות יין בגודל שאפשר לגור בו, אבל היקב מודרני לגמרי- חביות עץ חדשות לצד מיכלי נירוסטה של 30 אלף ליטר, אוטומציה מלאה עד העמסה למשאית, ותוך כדי הליכה מוזגים לנו רוזה מענבי מרלו, ואחר כך פינו נואר ומרלו רזרב, לקינוח- מוסקטלו טעים. מקווה שנוכל לנהוג כשנצא.

הסיור נגמר במופע אורקולי שמספר על המהגרים שהגיעו מאיטליה ובנו כאן את ביתם. נצא מכאן עם בקבוק יין להמשך- אחד מתוך 90 מליון שהם מייצרים בשנה! מזל שיש גם קפה.. אנחנו ממשיכים צפונה, ומחליטים לא להתקדם לעיר אלא להכנס למלון על הדרך עם השם המקורי- מלון הגבינה. צמוד אליו מסעדת דרכים וזה בדיוק מה שצריך כשעומד להחשיך ואנחנו קפואים מקור. לוקח לי זמן להבין שהפקידה בכניסה מציעה לי חדר בשני מחירים שונים כי יש אפשרות עם או בלי מזגן! כסיום לפרק הגאוצ'וס בברזיל אנחנו יוצאים אחרי האוכל בחזרה לחדר שלנו, חושך מוחלט, ומולנו גאוצ'ו עם התלבושת האופיינית יורד מהסוס שלו וקושר אותו לעמוד בכניסה לתחנת הדלק.

קמים לבוקר ערפילי לגמרי, יש מצב שלא נוכל לצאת לדרך לפני 11, ואכן זה מה שקורה. הדרך יפה מאד, כמו כל דרך הררית יש הרבה עיקולים, עליות וירידות, הרבה יקבים עם כניסות מרשימות ובין הכרמים גם הרבה מטעי תפוחים, ירוק, בהיר וקר- שלט בכניסה לאחת העיירות מראה 11 מעלות. אנחנו באזור תיירותי מאד, Bom Jardim da Serra היא עיירה קטנה שמזכירה מקומות בדרום או הצפון הרחוק של אמריקה. תענוג.

בוקר מעורפל הופך לבוקר יפה מוצף שמש, ואנחנו יוצאים להרפתקה- ירידה מההרים לכיוון הים מתחילה בדרך שכולה סיבובים חדים, כצפוי- אופנוענים אוהבים את זה, וכל העצירות בדרך פונות לקהל הזה..

הנסיעה עצמה, חוץ מחווית הסיבובים, לא מספקת נוף מיוחד, אבל בנקודות העצירה בהחלט יש תצפית יפה.

בניגוד למה שצפינו, החלק הזה היה קל ומהיר, ומהעיירה lauro muller אנחנו ממשיכים צפונה בדרך יפה ונעימה לרכיבה- עדיין יורדים בגובה אבל מתון מאד. יש שמש, רוח לא חזקה מדי, כיף לרכוב! נראה שנגיע היום בניגוד לתכנון עד florianopolis. המזל איתנו, ואפילו הצלחנו להגיע למוסך cfmoto החדש חצי שעה לפני הסגירה- מפקידים את האופנועים לטיפול, נקבל אותם בחזרה מחרתיים בבוקר. אנחנו די אטרקציה במוסך, האופנוע הזה חדש בברזיל והם מתאמצים בשבילנו מאד. מכאן 40 דקות במונית עד המלון- העיר עצומה ונחשבת בטוחה מאד, יש לנו מחר יום שלם להנות ממנה. בעל המלון מקדם אותנו בשלום ושולף מהטלפון תמונה של חוף הים בתל אביב- מסתבר שהבת שלו נסעה לבקר חבר בישראל.. אוכל תאילנדי לסיכום היום- זהו, מחליפים אוירה!