פלוריאנפוליס חביבה. אנחנו יוצאים ליום סידורים משעממים אך הכרחיים- להחליף כסף, לקנות משחת שיניים ודאודורנט. נשלחנו להחליף כסף במרכז קניות של הרבה כסף- כל המותגים הבין לאומיים הגדולים והמוכרים נמצאים פה. משעמם לגמרי.. מזל שזה לא בדיוק מה שאנחנו אוהבים לעשות! אפילו את הקפה שמגיע לנו אנחנו מעדיפים לחפש בחוץ. עכשו צריך לנסות לחשב מסלול לשבועיים הקרובים כדי להספיק להגיע לאירועים מסוימים. חמים ונעים כאן, ובצהריים המוסך מודיע לנו שיש עיכוב, האופנועים יהיו מוכנים רק מחר בסוף היום. אין ברירה- נצטרך להתבטל יום נוסף… מנצלים את היום הנוסף כמו תיירים. פלוריאנפוליס יושבת סביב מעבר יבשתי צר כך שיש מין אגם בצד אחד והים בצד השני. המלון שלנו איפשהו באמצע ה'אי', ואנחנו נוסעים לחוף הים. שכונה ציורית, בתים של עשירים למעלה, בתי עץ פשוטים למטה והרבה הוסטלים של פטיש-מסמר על קו המים. באים לפה גולשים ויש תיירות קיץ רבה- אבל בעונה הזו כמעט אין תיירים. חיים פה אנשים מכל העולם שהתאהבו באוירה ובנוחות הכלכלית של ברזיל באזורים הפשוטים. אנחנו משוטטים בסמטאות ובחוף (שבאמת יפה), יושבים לקפה ועוד אחד, וכשמתחיל לטפטף חוזרים לחדר היבש והבטוח שלנו. בערב מסעדה חביבה אבל יקרה יחסית, מתקבלת החלטה להשאיר מקומות כאלה לפעם בשבוע בלבד. בכל זאת יש מגבלות תקציב מסוימות.

ברונו מהמוסך מתקשר לשאול אם נהיה מוכנים להתראיין לטובת פרסום. אין לנו התנגדות, ובלבד שלא יעכבו אותנו. קובעים שנהיה במוסך בעשר בבוקר, נתראיין ונלך. אנחנו מגיעים בזמן, הצוות כבר שם עם דפי שאלות מתורגמים- המראיינת מדברת פורטוגזית, גדי ידבר בספרדית ואחר כך יערכו ויסדרו הכל. האופנועים שלנו עברו שטיפה רצינית לכבוד הארוע והם מוזזים ברקע עד שכולם מרוצים. אין ספק שנפלנו להם טוב- cfmoto חדש בברזיל וההזדמנות להציג אותו לקונים פוטנציאלים דרך מי שכבר עשה 10000 ק"מ בכביש ובדרכי עפר היא נהדרת. טוב- גמרנו, נסענו. צפוי פה גשם רציני היום, אבל למרבה המזל הוא נשאר כאן כשאנחנו עולים שוב בגובה לכיוון קוריטיבה. נסיעה די מנהלתית- אין חווֹיות בדרך, אין נקודות עצירה מיוחדות, העיקר להגיע לפני החושך. curitiba נחשבת לעיר מתוכננת היטב שערים אחרות לקחו אותה כדוגמא ואפילו זכתה בפרס מהאו"ם בתחום תכנון ערים. מבחינתנו היא עיר ענקית עם תנועה צפופה… אנחנו מתמקמים בשכונה טובה ויוצאים למסעדה ביתית ארגנטינאית. טלויזיה גדולה בחלל פצפון- הערב ברזיל משחקת מול טהיטי. בתחילת המשחק בעל המקום עובר ורושם הימורים על התוצאה- מי שמנחש נכון מקבל בקבוק יין. זה אומר שנצטרך להשאר עד סוף המשחק? חוץ מאיתנו עוד שולחן של יפנים וכמה שולחנות של מקומיים וכמובן המלצרים הארגנטינאים- כולם בעניין המשחק. בגול השלישי בעל המקום מתחיל להילחץ- 4 אנשים הימרו על 3-0, עכשו הוא מחכה לגול נוסף- עדיף של ברזיל כמובן! האוירה מתחממת, כולם מדברים עם כולם, בקבוק יין נפתח והכוסות מתמלאות, ערב נחמד. המשחק עובר לנו מהר, את בקבוק היין שהרווחנו אנחנו משאירים- נבוא שוב מחר ואז נשתה אותו! כשכולם מתחילים להפרד הטלפון משמיע התרעה- לא רק שלנו כמובן. אין פה טילים מתימן- זו התרעה לסופה מתקרבת. תכננו לטייל בעיר מחר, יש מצב שנשאר במיטה עם ספר או נטפליקס… ברחוב המוני אנשים שחוגגים את הניצחון- יהיה מעניין פה אם ברזיל תיקח את המונדיאל! הבוקר מעונן אחרי לילה גשום, אבל יבש, ואנחנו מתחילים בסיבוב במדרחוב שהוא אחד הראשונים בעולם. לא מעניין חוץ מכמה נקודות יפות. קרון הרכבת המשופץ באמצע המדרחוב הוא מעין ספריה- רעיון יפה. וגילינו מה הגרעין הענק שדומה לג'וק שמוכרים בכל מקום- כשאכלנו אותו לא הבנו מה זה, מסתבר שזה כמו צנובר- האיצטרובל של האורן המקומי (שהוא מקור שמה של העיר) שונה מזה שאנחנו מכירים, והחלק שאוכלים הוא האיצטרובל עצמו! מתחיל לטפטף אבל יש עדיין 2 מקומות שרצינו לראות- בית האופרה ומוזיאון "העין", שניהם מבנים מעניינים. מחפשים מקום לקפה עד שהגשם ירגע, אבל הוא רק מתגבר- זו כנראה הסופה שהבטיחו לנו.. הובר וחוזרים לחדר- בכל זאת ספר ונטפליקס.

אנחנו יוצאים מקוריטיבה לכיוון הים- יעד כללי סאו פאולו, אבל זה בערך 7 שעות נסיעה, אז שמנו במפה עיר קטנה באמצע הדרך בתקווה שתהיה נחמדה.. לפני היציאה מהעיר עוצרים בחנות גדולה של רהיטים מעץ ממוחזר- לשטוף את העיניים במשהו יפה. מכאן כביש רחב וטוב (עם עצירות לתשלום אגרה למרות שזה לא כביש מהיר), כל הזמן כמעט בירידה, ובדרך רואים טיולי מועדונים- קבוצה של אופנועי הרלי דוידסון, קבוצה של חיפושיות בצבעים משובבי עין, אבל רב התנועה היא של משאיות. לא נגזים אם נגיד שעברנו אלפי משאיות, כנראה שנח להם לנסוע דווקא ביום ראשון- לעומת זאת מכוניות אין הרבה בכלל. המשאיות, שרובן ארוכות מאד, מתנהגות על הכביש כמו מכוניות פרטיות- נוסעות במהירות ועוקפות כאילו אין להן משקל בכלל. כל הזמן אנחנו צריכים להזהר שלא יחליטו לזוז מסלול פתאום בלי להתחשב בנו… השעה האחרונה בכביש צדדי יותר- קודם כל נפטרנו מהמשאיות, בנוסף אנחנו בתוך יער של ממש, מזג האויר מצוין- כיף של רכיבה. מדי פעם יש כניסה ליער- בית, חווה, מפעל, כפר של כמה בתים- אין יותר בתי עץ, הכל בניה- עניין של מזג אוויר או אולי לחות? אנחנו מגיעים אחר הצהרים לעיר- iguape. קסם של מקום. קטן, שקט, מעבר מים בתוך העיר ובצד השני הים. כיכר ענקית מטופחת ולידה כנסיה גדולה. ברים, מסעדות ופיצריות מסביב. אפילו ראינו כנסיה שהיא יותר מקום מפגש מאשר כנסיה וקוראים לה shekina… יצא טוב. עוד יותר טוב-הפוסאדה שהגענו אליה. כשבוחרים מקום אנחנו בודקים בבוקינג כמה דברים הכרחיים- חניה, ווייפיי, מקלחת בחדר. וכמובן שישאר בתקציב של עד 60$. לפעמים מופתעים לטובה. ארנלדו וסוזי קצת צעירים מאיתנו, אוצר המלים שלהם בספרדית ואנגלית ביחד לא עולה על חמישים, אבל זה לא מפריע להם לפטפט איתנו בחופשיות. הם גרו בעיר הגדולה, עבדו והקימו משפחה. לפני קצת יותר מעשרים שנים החליטו לחזור ולשפץ את בית המשפחה העתיק של ארנלדו, ולהיות חקלאים. מלבד הבית הגדול יש להם שטח חקלאי גדול- מגדלים בננות, עדר של באפלו, ועוד גידול שלא הצלחנו לזהות. בחצר יש בריכת דגים (שפמנונים?) לא גדולה אבל כנראה שעם 'יבול' לא רגיל, כמה תרנגולות, וכמובן כלבים. מה שאנחנו חושבים שהבנו- הבית נבנה בערך בשנת 1700, המשפחה שלו הגיעה לברזיל מספרד, והם היו נוצרים חדשים- כלאמר- הוא מצאצאי האנוסים. האיש, מלבד היותו פצצת אנרגיה, גם סקרן מאד ולמדן גדול. הספיק לבדוק עלינו בפייסבוק עוד לפני שהגענו, אהב את ההגדרה- מסע לניקוי רעלים, קורא למונדיאל 'לחם ושעשועים', וכבר בדק והבין שהאופנועים שלנו הגיעו עכשו לברזיל. אין ספק שעם שפה משותפת היינו נהנים משפה משותפת… בוקר ואנחנו שוב על דרך נהדרת לכיוון הכביש הראשי לסאו פאולו, יש לנו 3 שעות נסיעה, בלי לקחת בחשבון עצירות לקפה ואוורור תחת מהנסיעה. היום למזלנו יש פחות משאיות בצורה משמעותית. ככל שמתקרבים לעיר גם מתחמם יותר- לא קיץ, אבל בהחלט אפשר להתחיל להוריד שכבות. שישאר ככה. נסיעה בעיר גדולה מראש מפחידה אותי, אבל זה תמיד קל יותר תוך כדי- עוד רחוב, עוד רמזור, רק הרבה מהם… פורקים את עצמנו במלון. יש ווייפיי, חניה ומקלחת בחדר, אבל בלי הפתעות… אין מה לעשות- רב בני האדם חסרי סקרנות לחלוטין, וזה הופך אותם ללגמרי משעממים. יש לנו ויכוח על כמה ימים צריך להקדיש לעיר גדולה- גדי בטוח שיש תמיד הרבה מה לראות, אני אומרת שעדיף מקומות קטנים. לקחנו מלון לארבעה ימים, ונראה שאני צודקת… הערב עוד מספיקים לשוטט בשכונה שהיא אחת האטרקציות בעיר- ציורי קיר וגרפיטי ברמה גבוהה, והרבה מקומות קטנים שבעיקר מגישים בירה ונשנושים. וכדורגל. מחר נבדוק עוד מקומות- אולי העיר תפתיע אותנו!