סאו פאולו בהחלט לא עיר לתיירים, אבל בכל זאת אנחנו מוצאים מה לעשות. הבוקר הראשון שלנו מוקדש לסיור במרכז- יש איתנו כ 15 תיירים דרום אמריקאים והמדריך שמדבר ספרדית לא הכי שוטפת. טפטוף קל כל הזמן- אופייני לעיר, אבל לא מפריע. הבעיה היא האתרים.. פשוט לא הכי מעניין. בולטת בהסברים הנטיה שקיימת פה להרוס ולבנות מחדש. רוצים כיכר גדולה מול הקתדרלה? מורידים בנין רב קומות שמפריע. רוצים כביש חדש מעל הנהר? מורידים כמה בתים וכבישים, בונים מחדש אזור שלם, הנהר יעבור בתעלות למטה. וכן הלאה..

בסוף הסיור מתחיל מבול, ואנחנו מתחבאים מתחת לגשר בתקווה שיגמר, ובהמשך מוצאים מסתור במסעדה חביבה. כשהגשם נחלש יוצאים להליכה לכיוון השוק המרכזי. בנין ענק ויפה, חנויות פתוחות צבעוניות, הבשר כמובן בחוץ, כך גם הדגים. קהל טוב ואוירה נחמדה.

שוב גשם ביציאה- בורחים למלון- כל תזוזה כרוכה בנסיעה של חצי שעה ומעלה- לא רק שהעיר ענקית, היא גם עמוסה בתנועה. בערב יורדים רק לאכול בפינה- תמיד טעים וזול במסעדות המקומיות הקטנות. את היום הבא אנחנו מקדישים לשיטוט מגוון- מתחילים בחנות ומפעל לרהיטים מעץ ממוחזר- מסתבר שמשתמשים פה בבתים ישנים שהיו עשויים מעץ צבוע. את הלוחות החיצוניים מנקים ועושים מהם שולחנות, ארונות וספסלים מעניינים. משתמשים גם בקורות הגג- ממש מחזור, לא בכאילו.

מפה נוסעים לרחוב האופנועים- חייבים מעילי גשם כי גם אם אנחנו בעונה היבשה יחסית, יהיו ארועי גשם לא מעטים. נסיעה נוספת- למוזיאון מומלץ- MASP. שני בנינים, תערוכות מעניינות, ביניהן 3 תערוכות שונות על מחאה- מארגנטינה, צ'ילה ומקסיקו. אחת על חומר ואנרגיה, אחת של תמונות סרוגות. ויש עוד.. שווה מאד.

קצת שיטוט בשכונה שלא כל כך מעניינת, והנה מגיעים לשעת ארוחת ערב. שוב מסעדה מקומית לא גדולה- צפוף מאד כי תכף מתחיל משחק- ברזיל- סקוטלנד, ומסכי הטלוויזיה נדלקים. אין כמו לשבת בתוך קהל ברזילאי כשיש גול לברזיל! במחצית אנחנו פורשים, הבנו את הקטע..

יום אחרון בעיר, זמן טוב לעשות כביסה ולחקור את השכונה שלנו, שהיא ממש נחמדה. החלטתי שבגלל שהבניה כל כך פשוטה בנראות שלה, משתמשים הרבה בציורי קיר. זה באמת מרשים ביותר!

לפני היציאה סוף סוף מדביקים על הארגזים את המדבקות שליאת הכינה לנו בכשרון רב כמו תמיד, ואפשר לצאת לדרך. שעה לא קלה לצאת מהעיר דרך שכונות צפופות של בתים קטנים ויערות של בנייני מגורים גבוהים, והנה אנחנו שוב טובלים בירוק מכל כיוון.

הגשם נשאר מאחורינו, ואפילו מתחיל להתחמם קצת- בעצירה השניה כבר מורידים שכבה ונשארים רק עם חולצה מתחת למעיל הרכיבה. העצירה שלנו היום בעיר שעל המפה נראית לא גדולה, אבל למעלה מ 400 בתי מלון הם סימן למשהו גדול. aparecida היא עיר של צליינים. נמצאת פה הקתדרלה השניה בגודלה בעולם, 12 מליון מבקרים בשנה, עם סיפור נס לא חכם במיוחד. למרגלותיה- שוק עצום שמלבד הדברים הרגילים של שוק מציע גם מזכרות צלייניות מכל הסוגים. דרך האמונה שמובילה אל העיר מנקזת גם המוני טיילים, כמו קמינו דה סנטיאגו המפורסם- ברגל, באופניים ובאופנועים. תעשיה. המקום מרשים מאד, אם כי לא התחברנו כל כך למיסה…

בוקר בהיר ויפה, אנחנו יורדים לכיוון הים- paraty. איזו רכיבה נהדרת! הנוף, הפיתולים בכביש- כל הדרך בירידה- מתי עלינו כל כך? הכביש ברובו מרוצף- למי היתה הסבלנות לעשות את זה? חלק מהדרך שהיא ממש בתוך ג'ונגל יש ערפל, המון שלטים שמזהירים מחיות ( קופים, קפיברות, נחשים, צפרדעים…) והנה הגענו. פרצ'י יושבת על הים, סביב מפרץ גדול מלא יכטות שרובן צבעוניות ומצועצעות. החלק התיירותי מקסים, חנויות קטנות מעוצבות, מאד נקי ומטופח- רק הדרכים מרוצפות באבנים גדולות וכל ההולכים מדדים עליהן. מזל שעם האופנועים יש רק 100 מטרים בנסיעה עד הפוסדה המקסימה שלנו! הגענו לכאן בגלל פסטיבל מקומי אבל מסתבר שהוא מתקיים בכפר קטן 30 ק"מ מפה. בסופשבוע הזה יש כאן פסטיבל יוגה. פחות מתחברים, אבל נהנים מהמקום.

כמובן שאנחנו משוטטים גם לצד האחורי של העיר- המקומות שבהם גרים כל אלו שמתפעלים את כל העסק הזה- עיר קטנה, לא צבעונית וקורצת כמו החלק התיירותי, אבל בהחלט מקום חביב וידידותי. ברזיל בינתיים נחמדה!

פלוריאנפוליס חביבה. אנחנו יוצאים ליום סידורים משעממים אך הכרחיים- להחליף כסף, לקנות משחת שיניים ודאודורנט. נשלחנו להחליף כסף במרכז קניות של הרבה כסף- כל המותגים הבין לאומיים הגדולים והמוכרים נמצאים פה. משעמם לגמרי.. מזל שזה לא בדיוק מה שאנחנו אוהבים לעשות! אפילו את הקפה שמגיע לנו אנחנו מעדיפים לחפש בחוץ. עכשו צריך לנסות לחשב מסלול לשבועיים הקרובים כדי להספיק להגיע לאירועים מסוימים. חמים ונעים כאן, ובצהריים המוסך מודיע לנו שיש עיכוב, האופנועים יהיו מוכנים רק מחר בסוף היום. אין ברירה- נצטרך להתבטל יום נוסף… מנצלים את היום הנוסף כמו תיירים. פלוריאנפוליס יושבת סביב מעבר יבשתי צר כך שיש מין אגם בצד אחד והים בצד השני. המלון שלנו איפשהו באמצע ה'אי', ואנחנו נוסעים לחוף הים. שכונה ציורית, בתים של עשירים למעלה, בתי עץ פשוטים למטה והרבה הוסטלים של פטיש-מסמר על קו המים. באים לפה גולשים ויש תיירות קיץ רבה- אבל בעונה הזו כמעט אין תיירים. חיים פה אנשים מכל העולם שהתאהבו באוירה ובנוחות הכלכלית של ברזיל באזורים הפשוטים. אנחנו משוטטים בסמטאות ובחוף (שבאמת יפה), יושבים לקפה ועוד אחד, וכשמתחיל לטפטף חוזרים לחדר היבש והבטוח שלנו. בערב מסעדה חביבה אבל יקרה יחסית, מתקבלת החלטה להשאיר מקומות כאלה לפעם בשבוע בלבד. בכל זאת יש מגבלות תקציב מסוימות.

ברונו מהמוסך מתקשר לשאול אם נהיה מוכנים להתראיין לטובת פרסום. אין לנו התנגדות, ובלבד שלא יעכבו אותנו. קובעים שנהיה במוסך בעשר בבוקר, נתראיין ונלך. אנחנו מגיעים בזמן, הצוות כבר שם עם דפי שאלות מתורגמים- המראיינת מדברת פורטוגזית, גדי ידבר בספרדית ואחר כך יערכו ויסדרו הכל. האופנועים שלנו עברו שטיפה רצינית לכבוד הארוע והם מוזזים ברקע עד שכולם מרוצים. אין ספק שנפלנו להם טוב- cfmoto חדש בברזיל וההזדמנות להציג אותו לקונים פוטנציאלים דרך מי שכבר עשה 10000 ק"מ בכביש ובדרכי עפר היא נהדרת. טוב- גמרנו, נסענו. צפוי פה גשם רציני היום, אבל למרבה המזל הוא נשאר כאן כשאנחנו עולים שוב בגובה לכיוון קוריטיבה. נסיעה די מנהלתית- אין חווֹיות בדרך, אין נקודות עצירה מיוחדות, העיקר להגיע לפני החושך. curitiba נחשבת לעיר מתוכננת היטב שערים אחרות לקחו אותה כדוגמא ואפילו זכתה בפרס מהאו"ם בתחום תכנון ערים. מבחינתנו היא עיר ענקית עם תנועה צפופה… אנחנו מתמקמים בשכונה טובה ויוצאים למסעדה ביתית ארגנטינאית. טלויזיה גדולה בחלל פצפון- הערב ברזיל משחקת מול טהיטי. בתחילת המשחק בעל המקום עובר ורושם הימורים על התוצאה- מי שמנחש נכון מקבל בקבוק יין. זה אומר שנצטרך להשאר עד סוף המשחק? חוץ מאיתנו עוד שולחן של יפנים וכמה שולחנות של מקומיים וכמובן המלצרים הארגנטינאים- כולם בעניין המשחק. בגול השלישי בעל המקום מתחיל להילחץ- 4 אנשים הימרו על 3-0, עכשו הוא מחכה לגול נוסף- עדיף של ברזיל כמובן! האוירה מתחממת, כולם מדברים עם כולם, בקבוק יין נפתח והכוסות מתמלאות, ערב נחמד. המשחק עובר לנו מהר, את בקבוק היין שהרווחנו אנחנו משאירים- נבוא שוב מחר ואז נשתה אותו! כשכולם מתחילים להפרד הטלפון משמיע התרעה- לא רק שלנו כמובן. אין פה טילים מתימן- זו התרעה לסופה מתקרבת. תכננו לטייל בעיר מחר, יש מצב שנשאר במיטה עם ספר או נטפליקס… ברחוב המוני אנשים שחוגגים את הניצחון- יהיה מעניין פה אם ברזיל תיקח את המונדיאל! הבוקר מעונן אחרי לילה גשום, אבל יבש, ואנחנו מתחילים בסיבוב במדרחוב שהוא אחד הראשונים בעולם. לא מעניין חוץ מכמה נקודות יפות. קרון הרכבת המשופץ באמצע המדרחוב הוא מעין ספריה- רעיון יפה. וגילינו מה הגרעין הענק שדומה לג'וק שמוכרים בכל מקום- כשאכלנו אותו לא הבנו מה זה, מסתבר שזה כמו צנובר- האיצטרובל של האורן המקומי (שהוא מקור שמה של העיר) שונה מזה שאנחנו מכירים, והחלק שאוכלים הוא האיצטרובל עצמו! מתחיל לטפטף אבל יש עדיין 2 מקומות שרצינו לראות- בית האופרה ומוזיאון "העין", שניהם מבנים מעניינים. מחפשים מקום לקפה עד שהגשם ירגע, אבל הוא רק מתגבר- זו כנראה הסופה שהבטיחו לנו.. הובר וחוזרים לחדר- בכל זאת ספר ונטפליקס.

אנחנו יוצאים מקוריטיבה לכיוון הים- יעד כללי סאו פאולו, אבל זה בערך 7 שעות נסיעה, אז שמנו במפה עיר קטנה באמצע הדרך בתקווה שתהיה נחמדה.. לפני היציאה מהעיר עוצרים בחנות גדולה של רהיטים מעץ ממוחזר- לשטוף את העיניים במשהו יפה. מכאן כביש רחב וטוב (עם עצירות לתשלום אגרה למרות שזה לא כביש מהיר), כל הזמן כמעט בירידה, ובדרך רואים טיולי מועדונים- קבוצה של אופנועי הרלי דוידסון, קבוצה של חיפושיות בצבעים משובבי עין, אבל רב התנועה היא של משאיות. לא נגזים אם נגיד שעברנו אלפי משאיות, כנראה שנח להם לנסוע דווקא ביום ראשון- לעומת זאת מכוניות אין הרבה בכלל. המשאיות, שרובן ארוכות מאד, מתנהגות על הכביש כמו מכוניות פרטיות- נוסעות במהירות ועוקפות כאילו אין להן משקל בכלל. כל הזמן אנחנו צריכים להזהר שלא יחליטו לזוז מסלול פתאום בלי להתחשב בנו… השעה האחרונה בכביש צדדי יותר- קודם כל נפטרנו מהמשאיות, בנוסף אנחנו בתוך יער של ממש, מזג האויר מצוין- כיף של רכיבה. מדי פעם יש כניסה ליער- בית, חווה, מפעל, כפר של כמה בתים- אין יותר בתי עץ, הכל בניה- עניין של מזג אוויר או אולי לחות? אנחנו מגיעים אחר הצהרים לעיר- iguape. קסם של מקום. קטן, שקט, מעבר מים בתוך העיר ובצד השני הים. כיכר ענקית מטופחת ולידה כנסיה גדולה. ברים, מסעדות ופיצריות מסביב. אפילו ראינו כנסיה שהיא יותר מקום מפגש מאשר כנסיה וקוראים לה shekina… יצא טוב. עוד יותר טוב-הפוסאדה שהגענו אליה. כשבוחרים מקום אנחנו בודקים בבוקינג כמה דברים הכרחיים- חניה, ווייפיי, מקלחת בחדר. וכמובן שישאר בתקציב של עד 60$. לפעמים מופתעים לטובה. ארנלדו וסוזי קצת צעירים מאיתנו, אוצר המלים שלהם בספרדית ואנגלית ביחד לא עולה על חמישים, אבל זה לא מפריע להם לפטפט איתנו בחופשיות. הם גרו בעיר הגדולה, עבדו והקימו משפחה. לפני קצת יותר מעשרים שנים החליטו לחזור ולשפץ את בית המשפחה העתיק של ארנלדו, ולהיות חקלאים. מלבד הבית הגדול יש להם שטח חקלאי גדול- מגדלים בננות, עדר של באפלו, ועוד גידול שלא הצלחנו לזהות. בחצר יש בריכת דגים (שפמנונים?) לא גדולה אבל כנראה שעם 'יבול' לא רגיל, כמה תרנגולות, וכמובן כלבים. מה שאנחנו חושבים שהבנו- הבית נבנה בערך בשנת 1700, המשפחה שלו הגיעה לברזיל מספרד, והם היו נוצרים חדשים- כלאמר- הוא מצאצאי האנוסים. האיש, מלבד היותו פצצת אנרגיה, גם סקרן מאד ולמדן גדול. הספיק לבדוק עלינו בפייסבוק עוד לפני שהגענו, אהב את ההגדרה- מסע לניקוי רעלים, קורא למונדיאל 'לחם ושעשועים', וכבר בדק והבין שהאופנועים שלנו הגיעו עכשו לברזיל. אין ספק שעם שפה משותפת היינו נהנים משפה משותפת… בוקר ואנחנו שוב על דרך נהדרת לכיוון הכביש הראשי לסאו פאולו, יש לנו 3 שעות נסיעה, בלי לקחת בחשבון עצירות לקפה ואוורור תחת מהנסיעה. היום למזלנו יש פחות משאיות בצורה משמעותית. ככל שמתקרבים לעיר גם מתחמם יותר- לא קיץ, אבל בהחלט אפשר להתחיל להוריד שכבות. שישאר ככה. נסיעה בעיר גדולה מראש מפחידה אותי, אבל זה תמיד קל יותר תוך כדי- עוד רחוב, עוד רמזור, רק הרבה מהם… פורקים את עצמנו במלון. יש ווייפיי, חניה ומקלחת בחדר, אבל בלי הפתעות… אין מה לעשות- רב בני האדם חסרי סקרנות לחלוטין, וזה הופך אותם ללגמרי משעממים. יש לנו ויכוח על כמה ימים צריך להקדיש לעיר גדולה- גדי בטוח שיש תמיד הרבה מה לראות, אני אומרת שעדיף מקומות קטנים. לקחנו מלון לארבעה ימים, ונראה שאני צודקת… הערב עוד מספיקים לשוטט בשכונה שהיא אחת האטרקציות בעיר- ציורי קיר וגרפיטי ברמה גבוהה, והרבה מקומות קטנים שבעיקר מגישים בירה ונשנושים. וכדורגל. מחר נבדוק עוד מקומות- אולי העיר תפתיע אותנו!

הבוקר הראשון שלנו בברזיל מתחיל נהדר- שמיים נקיים, שמש נהדרת, אבל קריר- מצויין לרכיבה- רק צריך ללבוש משהו חם מתחת לחליפה. הנסיעה צפונה נראית על המפה משעממת, והיא אכן כזו… כביש ארוך וישר, הדבר היחיד שמרים אותך זה להקות קטנות של ציפורים שנחות על האספלט ומתרוממות לכמה מטרים הצידה כשהאופנוע מתקרב. מוזר שאנחנו נוסעים צפונה והשמש מולנו, אבל אין טעות- אנחנו אכן נוסעים צפונה… ממזרח לנו "מאווררים"- ככה אנחנו קוראים לטורבינות רוח, אבל אין רוח היום. האדמה שחורה ובוצית מהגשם, שדות עצומים שעברו עליהם עם טרקטור ויצרו חריצים- אולי כדי לנקז את המים? בהמשך יש לגונות גדולות, בין הפרות השחורות רואים פה ושם עופות גדולים וקצת קפיברות רובצות ליד המים. לקראת צהרים מתחיל טפטוף קל אבל אנחנו נחושים להשאיר את מזג האויר הנח איתנו, ואכן מצליחים. עוצרים לארוחה קלה על הדרך, ואחר צהריים מוקדם מגיעים ליעד של היום. pelotas. עיר קטנה וחביבה, סיבוב במרכז העיר כל עוד יש אור. הכבישים שכחו מזמן איך להיות ישרים- רובם מרוצפים ולא סלולים, עם הרים וגבעות, אבל נראה שזה לא מפריע לאף אחד. חוטי החשמל כמיטב המסורת בעולם השלישי, וגם זה לא מפריע לאיש כנראה… המון מבנים ישנים שמשוועים לשיפוץ- יש פה מבנים יפהפיים עם חזיתות מעניינות שחלקם פשוט נטושים, מדי פעם עוברים מבנה ששופץ ונצבע- איזו עיר מקסימה שוכנת מתחת לפיח ולאבק! המדרחוב במרכז סתמי, אבל יש קפה טוב, ובדרך כלל לא צריך יותר מזה!

בוקר מעורפל, אבל אנחנו יוצאים בציפיה למזג אויר טוב בהמשך. הטמפרטורה קצת קרירה מדי- כל השבוע בין 15 ל 18 מעלות בשעות היום. זה עדיף כמובן על קיץ, אבל מצריך עצירות תכופות לקפה ופיפי… הדרך טובה ברובה, שטחים חקלאיים לכל האורך וזה יפה לראות, חלק ניכר מהכביש בשיפוצים אבל הכל משולט ומאורגן- נח מאד לרכיבה. אחר הצהרים אנחנו ביעד שלנו- porto alegre. בחרנו לישון היום בהוסטל ממש, קרוב לאזורי הבילוי והאוכל, קרוב יחסית למרכז ההיסטורי, ויש לנו זמן לשוטט ולראות את העיר. ציורי הקיר מאד בולטים פה- בתים קטנים, בניינים גבוהים וסתם חנויות- המון צבע והשקעה. הקתדרלה מאד מרשימה, אם כי בפנים היא פשוטה מאד. מפה אנחנו מטיילים לכיוון הנמל, נכנסים לשוק המרכזי בבנין ששופץ והוא מעניין ומלא בחנויות קטנות- בשר, דגים, ירקות ותבלינים. הרבה מקומיים עושים פה קניות, ובקומה השניה מסעדות עם מחירים שלא קשורים למה שקורה ברחוב. ממשיכים לשוטט והולכים בעקבות המוזיקה- קיוסק/מסעדונת עם שולחנות קטנים על המדרכה, חבורה שמנגנת וזמר ששר שירים לא מוכרים לנו, הקצב עושה את שלו ואנחנו יושבים לבקבוק בירה בין כל המקומיים ופשוט נהנים מהאווירה. לסיום שיר של גל קוסטה- סוף סוף משהו שאנחנו מכירים! בדרך חזרה להוסטל יושבים באחת מהמסעדות הרבות שברחוב כדי לסגור את היום. לא נעים, אבל ההשוואה למחירים בארץ קצת מעליבה… נחמד לטייל ככה.

שוב בוקר אפלולי קצת, אנחנו עולים היום לאזור קצת יותר גבוה, וכנראה שהערפל ילווה אותנו. לוקח לנו כמעט שעתיים להחלץ מסבך הכבישים של פורטו אלגרה וסביבותיה, וכן- יש שכונות עוני אמיתיות כאן, ואנחנו על כביש 116 שנקרא הדרך הרומנטית. זקוקים לפרשנות…

העיירות פה הן תערובת של ברזיל וגרמניה ולנו זה נראה קצת מגוחך, אבל מכרינו בארגנטינה אומרים שחייבים להגיע, אז באנו. באחת העיירות עצרנו לארוחת צהריים במסעדה שמתחפשת להולנד, כולל תחנות רוח, נעלי עץ ענקיות ומארחות בלבוש הולנדי מסורתי. כבר כתבתי מה דעתי. גולת הכותרת של האזור הן העיירות gramado ו canela. אנחנו עוצרים בראשונה- קצת הלם תרבותי. כמו לנחות בברילוצ'ה… המוני אנשים משוטטים בין חנויות בגדים וקשקושים, יין ושוקולד, בארים ומסעדות, וכמובן- פרסומי אטרקציות. לא מה שדמיינו, אבל אנחנו כבר כאן. היום נבדוק טוב יותר את המשך המסלול וננסה להכניס תוכן רלוונטי בשבילנו לנסיעה הזו… בינתיים סוגרים את הערב בגריל ברזילאי אמיתי- לא מתחשק לנו פונדו!

חשבנו להשאר עוד יום רק בגלל המלון החמוד, אבל אין להם מקום, אז ממשיכים… גדי מצא חוות כבשים עם אפשרות ביקור וקרוב אליה עיר שנראית נחמדה. יוצאים לדרך. בעיה קטנה- אחרי שעה נסיעה מתחיל גשם, ולא נראה שהמצב ישתפר. מחליטים לנסוע ישר לעיר בתקווה שמחר מזג האויר יהיה נחמד יותר אלינו. bento goncalves היא עיר מפחידה. אין בה יותר ממאה מטרים של כביש ישר- הכל עליות וירידות בזוויות מטורפות, לרב בכבישים מרוצפים ולא אספלט, ובנוסף הגשם לא מפסיק לרגע.

הפוסדה שמצאנו אמנם נמצאת על קטע ישר, אבל כדי להגיע לחניה צריך לעלות משהו כמו 30 מטר אורך ושש מטר גובה. אני מפעילה את שרות הוואלט פרקינג שלי, לא נעים- אבל אם הוא הצליח ליפול אין ספק שאני הייתי מתרסקת… בעלת המקום קצת נבהלת, אבל הכל בסדר- חונים ונכנסים למקום קטנטן אבל חמוד. לא מוצאים מסעדה באזור, אבל יש פיצה 2 רחובות מכאן, לידה חנות טבע שיש בה יין, אחרי שעלינו והצדקנו את הארוחה אנחנו יורדים בחזרה לאכול בחדר האוכל הפצפון. גם סוג של חוויה.. בוקר חדש והגשם הפסיק. מקווים שנחלץ מהעיר הזו בלי נזקים, למזלנו יש רק כביש אחד בעליה מטורפת וזהו- אנחנו בחוץ, יוצאים לכיוון חוות הכבשים. הדרך נעימה מאד- הכביש מתפתל בנוף הררי, הרבה כפרים ועיירות חמודים, חלקם עם בתי ענק בסגנון שוויצרי, קצת יותר קר היום אבל במהירות שאנחנו רוכבים זה לא מפריע. הכבישים פה טובים ומשולטים היטב, ונראה שגם בברזיל נהגים נשמעים לחוקים וזה מאד נח כדי להנות מהדרך. החווה מתגלה כעסק משומן היטב- יש פעילויות שונות והקהל הרב ממושמע. כשאנחנו נכנסים יש שתי קבוצות במקביל- אנחנו מעריכים כ 200 איש, ולמרבה ההפתעה אין ילדים. כל המבוגרים נהנים להאכיל כבשים, להגמיע טלאים, ולשמוע סיפורים. יש המון מדריכים ומפעילים, אחד מדבר קצת ספרדית ואחד מדבר קצת אנגלית, אבל כולם מתאמצים לשרת ולעזור, כולל אחת שמתעקשת להסביר לנו עם תרגום גוגל.. הסיור נגמר- איך לא- בחנות שלהם. אנחנו טועמים קצת גבינות, מסתכלים בהשתאות על כמות האנשים שקונים מזכרות, ולא מבינים איך אין במקום המתוקתק הזה בית קפה…

התחנה הבאה שלנו- חנות הענק של טרמונטינה ליד המפעל שלהם. אנחנו מכירים את המותג עוד מראשית ימי אל גאוצ'ו, ועדיין יש לנו בבית סכו"ם שלהם. פה נוסד המפעל הראשון, שהתרחב לכמה מפעלים עם 22000 מוצרים- כל מה שקשור למתכת כמעט. מכלי גינון ועד ציוד למטבחים. לא ידענו, אבל הם התרחבו גם לכלי אוכל מחרסינה, כסאות- עץ כמובן, מכשירים למטבח, וריהוט פלסטיק. מפעל פרטי של 2 משפחות, נוסד ב 1911 ושווה מיליארדים. מרשים. היום יום קצר, צריך לתת לציוד רכיבה הזדמנות להתייבש לגמרי… עוצרים בעיר caxias do sul. זוהי עיר מרכזית באזור שופע חקלאות, עדיין רואים אנשים בבגדי גאוצ'ו אבל הכל מודרני ומסודר. פיצוי על הארוחה של אתמול נמצא 2 רחובות מהמלון שלנו- מסעדה עם אוכל גורמה ושרות מהסרטים. גם המחיר לא בר השוואה.. האוריינטציה באזור איטלקית בזכות המהגרים הרבים שהגיעו במאה ה 18, ואנחנו מכוונים בבוקר ליקב גדול. בדרך נתקלים בקבוצת רוכבות- נשים בכל הגילאים, עשרות רבות של סוסים, אנחנו עוקבים אחריהן יחד עם הגברים שבמכוניות ובמשאיות עד שמגיעים לכנסיה עם אולם ליד. פה נגמרת התהלוכה, ומחסום השפה מביא אותנו לניחושים על מהות הארוע. מזמינים אותנו להכנס לאכול בסימני ידיים- אם אפשר היה לדבר עם מישהו היינו נשארים בשמחה!

ממשיכים ליקב- קמפסטרה הוא יקב משפחתי, כבר לפי ההשקעה בחנות אפשר להבין שזה מקום עצום. מצטרפים לסיור, המדריכה, כמו גם 3 הזוגות שאיתנו, לא מדברים מילה באנגלית או ספרדית, אבל יש לנו הבנה כלשהי בייצור יין וקצת מילים מוכרות אז נסתדר. לפחות אנחנו חושבים ככה..

אף אחד לא שואל שאלות- כולם שומעים ומהנהנים עם כוס היין הפרטית שקיבלו. כבר בעצירה הראשונה מוזגים לנו יין לבן שאנחנו לא זוכרים איזה, וגדי שואל על הבציר. הם מגדלים גם בשורות וגם בפרגולה, ומסתבר שבשתי הצורות הבציר ידני. העצירה הבאה בקפלה הפרטית הקטנה, וכולם מצטלמים כשהם מושכים בחבל של הפעמון. מקבלים זמן לצילומים רומנטיים, וממשיכים ליקב. לנו ברור שמהכרמים שראינו לא מתפעלים מקום שכל כך מושקע כספית בתפאורה, אבל בנסיעה רואים עוד ועוד כרמים. עדיין לא מספק. גדי שואל אם גם קונים ענבים, ואכן- יש כ 40 חקלאים באזור שמגדלים עבור היקב. מתחיל להיות הגיוני. התפאורה היא של ציוד ישן, כולל חביות יין בגודל שאפשר לגור בו, אבל היקב מודרני לגמרי- חביות עץ חדשות לצד מיכלי נירוסטה של 30 אלף ליטר, אוטומציה מלאה עד העמסה למשאית, ותוך כדי הליכה מוזגים לנו רוזה מענבי מרלו, ואחר כך פינו נואר ומרלו רזרב, לקינוח- מוסקטלו טעים. מקווה שנוכל לנהוג כשנצא.

הסיור נגמר במופע אורקולי שמספר על המהגרים שהגיעו מאיטליה ובנו כאן את ביתם. נצא מכאן עם בקבוק יין להמשך- אחד מתוך 90 מליון שהם מייצרים בשנה! מזל שיש גם קפה.. אנחנו ממשיכים צפונה, ומחליטים לא להתקדם לעיר אלא להכנס למלון על הדרך עם השם המקורי- מלון הגבינה. צמוד אליו מסעדת דרכים וזה בדיוק מה שצריך כשעומד להחשיך ואנחנו קפואים מקור. לוקח לי זמן להבין שהפקידה בכניסה מציעה לי חדר בשני מחירים שונים כי יש אפשרות עם או בלי מזגן! כסיום לפרק הגאוצ'וס בברזיל אנחנו יוצאים אחרי האוכל בחזרה לחדר שלנו, חושך מוחלט, ומולנו גאוצ'ו עם התלבושת האופיינית יורד מהסוס שלו וקושר אותו לעמוד בכניסה לתחנת הדלק.

קמים לבוקר ערפילי לגמרי, יש מצב שלא נוכל לצאת לדרך לפני 11, ואכן זה מה שקורה. הדרך יפה מאד, כמו כל דרך הררית יש הרבה עיקולים, עליות וירידות, הרבה יקבים עם כניסות מרשימות ובין הכרמים גם הרבה מטעי תפוחים, ירוק, בהיר וקר- שלט בכניסה לאחת העיירות מראה 11 מעלות. אנחנו באזור תיירותי מאד, Bom Jardim da Serra היא עיירה קטנה שמזכירה מקומות בדרום או הצפון הרחוק של אמריקה. תענוג.

בוקר מעורפל הופך לבוקר יפה מוצף שמש, ואנחנו יוצאים להרפתקה- ירידה מההרים לכיוון הים מתחילה בדרך שכולה סיבובים חדים, כצפוי- אופנוענים אוהבים את זה, וכל העצירות בדרך פונות לקהל הזה..

הנסיעה עצמה, חוץ מחווית הסיבובים, לא מספקת נוף מיוחד, אבל בנקודות העצירה בהחלט יש תצפית יפה.

בניגוד למה שצפינו, החלק הזה היה קל ומהיר, ומהעיירה lauro muller אנחנו ממשיכים צפונה בדרך יפה ונעימה לרכיבה- עדיין יורדים בגובה אבל מתון מאד. יש שמש, רוח לא חזקה מדי, כיף לרכוב! נראה שנגיע היום בניגוד לתכנון עד florianopolis. המזל איתנו, ואפילו הצלחנו להגיע למוסך cfmoto החדש חצי שעה לפני הסגירה- מפקידים את האופנועים לטיפול, נקבל אותם בחזרה מחרתיים בבוקר. אנחנו די אטרקציה במוסך, האופנוע הזה חדש בברזיל והם מתאמצים בשבילנו מאד. מכאן 40 דקות במונית עד המלון- העיר עצומה ונחשבת בטוחה מאד, יש לנו מחר יום שלם להנות ממנה. בעל המלון מקדם אותנו בשלום ושולף מהטלפון תמונה של חוף הים בתל אביב- מסתבר שהבת שלו נסעה לבקר חבר בישראל.. אוכל תאילנדי לסיכום היום- זהו, מחליפים אוירה!

ושוב אנחנו ברומא, מפה נצא להמשך סיבוב דרום אמריקה. המטרה- ללמוד את ברזיל בשלושה חודשים ולחזור לבחירות. בחודשיים שהיינו בארץ הצלחנו להביא לגמר כמעט מושלם 2 פרוייקטים- האחד הוא שתילת 60 עצי פרי שבעוד שנתיים יאפשרו לגדי להתמסר להכנת ריבות, (גדי ירקח ריבות???) והשני הוא בניית חדרי שרותים והכנה לבניית החנות החדשה. העצים ניטעו כמו שרצינו ויש מקום לעוד עשרות רבים, אבל זה לפעם הבאה. השרותים יצאו יפים כמו שדמיינו, אבל צריך להשלים בכל מיני קישוטים ואווירה וגם זה יחכה לנו- כרגע הם מוכנים לשימוש וזה די והותר! נהנינו מהעשייה אבל אנחנו עייפים. זה רק הגיל או גם הרעל באוויר? לא חשוב- העיקר ששוב אנחנו בדרכים! רומא ליום אחד עד הטיסה לאורוגוואי, נפגשים עם אמיר ואסנת מלצר- לפני כמה ימים נולד להם נכד פג והם פה לתת יד לבן לפני שיצאו לטייל. אמיר עושה לנו סיבוב במלון שלו ובשוק המקומי הנהדר. נפרדים למנוחת צהרים ונפגשים שוב לארוחת ערב, אנחנו פורשים מוקדם כי הטיסה שלנו יוצאת בשבע בבוקר- מחכה לנו יום ארוך ומייגע, אבל מחר בערב כבר נהיה במונטוידאו! הרגשה טובה לנחות פה. מזכיר לנו כמה נחמדים ומסודרים המקומיים. אנחנו נשארים פה יומיים כדי שהגוף יתאפס על עצמו, שבת בבוקר אצל קווין- אוספים את האופנועים ויאללה- לדרך. חורף בדרום אמריקה. קריר, אבל במידה. מעונן- האוקינוס יפה יותר. מדי פעם זרזיף גשם- יותר כמו ערפל רטוב מאשר גשם. אנחנו מתקדמים צפונה על כביש צמוד לחוף, לא כמו בפעם שעברה- נכנסים לעיירות קטנות חמודות. ככל שמתרחקים ממונטוידאו יש פחות אנשים. מצאנו בקתה קטנה ב arenas de Juan Ignacio- שומעים ורואים את הגלים, הבחור דואג לנו לקפה, 4 ק"מ מכאן יש סופרמרקט, מאפיה, ומסעדונת- הכל מאד מתוקתק ויפה. חוץ מזה- הכפר נראה נטוש. בקיץ מפוצץ תיירים- אפשר להבין מכמות בתי המלון היפים וחדרי הארוח. בחורף הכל שומם. נראה לנו מקום אידאלי לבא לחודשים למי שעובד מהבית.

יומיים של שקט ואנחנו יוצאים צפונה. המטרה- לעבור היום לברזיל. שעה וחצי נסיעה ואנחנו עוברים ליד punta de Diablo. שווה לעבור לראות איך המקום נראה בחורף? נטוש זו כמעט המילה המתאימה- בכל זאת גרים פה אנשים. אבל האזור הצמוד לים שומם- עשרות מסעדות וחנויות סגורות, כמעט אין תנועה ברחובות. מצאנו מסעדה פתוחה וזה טוב כי כבר מרגישים רעב של צהריים… עכשו אפילו בולט יותר כמה שהמקום עשוי טלאי על טלאי, אבל הקסם נשאר. טוב להיות פה. עוד חצי שעה ואנחנו ב chui- מעבר הגבול קצת מבלבל כי בעצם הכל פתוח, אבל צריך לעשות יציאה מאורוגואי וכניסה לברזיל כדי לא להתקל בבעיות אחר כך- שעה וגם התהליך הזה מאחורינו. גשם שהתחיל לפני הגבול מלווה אותנו לעיר הקרובה, מחשיך מוקדם ומתאים להשאר לישון כאן. בתחנת הדלק ומאוחר יותר גם במסעדה אנחנו מבינים שלא ממש נסתדר עם השפה- מה שבטוח זה שהברזילאים מתעלמים מחוסר ההבנה שלנו- כמו לטייל בצרפת- תסתדרו וזהו. יהיה בסדר. העיקר שאנחנו בדרכים- כיף לרכב ולתת לרוח לקחת כל טיפת רעל שעוד נשארה, אנחנו כאן כדי להנות!