יום חדש נפתח בנפילת מתח מסויימת. אחרי שכבר כמה שבועות גדי מדווח לי לפחות פעמיים ביום על כל מיני כאבים קטנים בגב, הבוקר קמתי עם כאב גב רציני… זהו- צריך מנוחה אמיתית של כמה ימים. בנוסף- ככל שמתקרב מועד המפגש שלנו עם החלקים לאופנוע גדי יותר חרד שלא יגיע. ואם זה לא מספיק- המיקרופון בקסדה שלי השתחרר כך שעד שנמצא מי שילחים חוטים אנחנו במצב של אחד מדבר השני שומע. חד צדדי לגמרי. וחוץ מזה יורד גשם…. מוותרים על עוד חוף שכמובן הוא "אחד היפים ביותר שיש לברזיל להציע" וגומעים 300 ק"מ לנאטאל. לפי המלצות המטיילים והחבר AI, אנחנו מתמקמים באזור פונטה נגרה. קרוב לים, קרוב למסעדות, לא יקר. ברזיל חוזרת על עצמה. כבישים גרועים בתוך העיר, גשם טורדני שלא מפריע להמונים ללכת לים, ומקומות לינה ואוכל שנראים נהדר בתמונות אבל פחות במציאות. זה כנראה המחיר כשלא רוצים ללכת למקומות היקרים שנראים כמו בבית. אבל כשמצב הרוח (שלי, לא של האדיש) קצת ירוד- זה מעצבן. יהיו הרבה זיכרונות כשנחזור לתמונות שבוודאי יתרככו עם הזמן. כרגע- אני על טורים גבוהים וגדי מתחרט אולי על ההחלטה לחיות איתי… יומיים שלושה, הגב שלי ירגע והכל יחזור למסלול. למרבה המזל יש נוף נחמד, גלידה טעימה, ובקבוק יין טוב שגדי מצליח לפתוח עם לדרמן כי הפותחן אבד במעמקי המזוודות…
natal היא לא מקום אטרקטיבי מדי. הסיבה שמראש התמקמנו לשלושה ימים היא שהשרשרת לאופנוע צריכה להגיע לכאן, ונצטרך למצוא מוסך שיעשה את העבודה. מחכים בסבלנות להודעה מברונו, ויש- החבילה תגיע ביום חמישי למוסך cfmoto. יש איש קשר, יש אופנוען מקומי שהמליץ על מוסך, קצת מזל ונצא צפונה בשבת. בינתיים הליכות קצרות לחמם שרירים והרבה מנוחה. הצלחנו למצוא מקום שמתקן טלפונים וסידר את המיקרופון- נקודת אור משמחת. יום חמישי- אין חדש מברונו או מהמוסך. יוצאים לטיול קטן לקתדרלה, שמתגלה כמבנה מודרני וקצת מוזר. סיבוב ברחובות מסביב לא מספק את יצר הסקרנות שלנו. אין פה שום דבר מעניין, והגב שלי מודיע שצריך לחזור לשכב. חייבים לגלות מה יש בעיר הזו! המידע הכתוב לא מספק תשובות טובות, סיורים עם באגי רעשני לא מתאימים לנו- אנחנו רואים מספיק נופים בנסיעה שלנו, גם לא גלישה עם באגי בדיונות הגדולות…
שישי בבוקר אנחנו לוקחים אובר למוסך לברר מה באמת קורה. הבחור שמקבל אותנו ממש נחמד אבל באותה מידה גם לא יעיל. הוא מתקשר לברונו שהיעילות שלו מוטלת בספק אחרי שבועיים שאנחנו מתנהלים מולו, אף אחד לא יודע מה קורה, ואנחנו חוזרים בידיים ריקות. לפחות קיבלנו העתק של תעודת המשלוח אז ברור שהחבילה נשלחה- כבר חשבנו שאפילו זה לא נעשה. גדי מתחיל לחשוב על כל מיני פתרונות הזויים, ובצר לו מתחיל ללמוד את המסמך שקיבלנו. טלפון אחד עם הצילום, טלפון שני עם גוגל טרנסלייט, חצי שעה עבודה- הצליח לפתור את התעלומה! החבילה נשלחה לעיר בלי כתובת. יושבת כבר 36 שעות בשדה התעופה ומחכה שמישהו יבוא לאסוף אותה… מעבירים את המידע לשני הליצנים, ואחר הצהריים מקבלים הודעה- תגיעו מחר בשמונה בבוקר, אנחנו דואגים לחבילה, ונוכל לעשות את ההחלפה וטיפול לשני האופנועים אצלנו. למודי נסיון, אנחנו זהירים. שבת הם עובדים רק חצי יום וראשון כמובן חופש. יוצאים ממש מוקדם ומקדימים אפילו את העובדים- יש יתכנות קלושה ליציאה היום, אבל צריך להתכונן פסיכולוגית להשאר כל הסופ"ש ולגמור את הסיפור רק ביום שני. ההתחלה מבשרת רעות. לאופנוע של גדי אין רגלית אמצע- אילתור זה לא הצד החזק שלהם, חצי שעה או יותר מסתובבים מסביב שלושה אנשים בנסיון למצוא פתרון. מחליטים להתחיל עם החלפת שמן. מרוקנים. עכשו מישהו נוסע לקנות שמן כי זה לא מוסך לאופנועים ואין להם את השמן המתאים. לפחות קנו שמן גם לאופנוע השני שעומד סתם בצד… עדיין אין פתרון, אבל רק בשעה 11 מודים שלא יוכלו להחליף שרשרת. ואז מתחילים לעשות טיפול לאופנוע השני. סוף מעשה- אנחנו יוצאים אחרי 4 שעות עם חבילה גדולה, מורעבים ותשושים, ואם זה לא מספיק, הזמנו מלון קרוב שמתגלה כמוטל לכל דבר (אם כי נקי ומסודר אבל ממש לא מתאים לנו…) ועכשו צריך למצוא חלופה, לפחות אפשר לשבת לשתות קפה ולבלוע סנדוויץ'. בכל האזור אין מלון או פוסאדה סבירים. זה או לחזור לנאטאל, או לנסוע לעיר קטנה אחרת. בכל מקרה, האופנוען המקומי שאנחנו מתכתבים איתו שידך לנו מוסך, תיאמנו ליום שני בבוקר, הדאגה הזו מאחורינו. מחליטים על עיר קטנה. חצי שעה נסיעה והגענו אל הנחלה!
pirangi do sul היא משהו בין כפר לעיירה, והמלון שמצאנו נבנה להמונים, אבל חוץ מאיתנו יש כאן משפחה אחת ושני זוגות. לא העונה המתאימנ. בכל זאת- יש בריכה, יש ארוחת בוקר טיפוסית, והים נמצא 2 רחובות מכאן אם נרצה. ולא יורד גשם! בערב יש מסיבה רועשת בכיכר לא רחוקה, חשבנו לאכול שם אבל הדציבלים שבוקעים מהבמה לא מאפשרים לדבר והאוזניים כואבות ממש. מתרחקים קצת, עדיין הרעש גדול, המוני אנשים לבושים חגיגית נוהרים לכיכר. אחרי האוכל חוזרים לכיכר- אנשים שרים עם הזמרת, חלק רוקדים- אין ספק שהם נהנים! לנו קצת קשה יותר… ואין גלידה. פרשנו.
בבוקר 2 שיחות ווטסאפ חשובות, ויוצאים לטיול קצר- עץ הקשיו הגדול בעולם נמצא 10 דקות הליכה מכאן, וכיוון שהוא נחשב לאחת האטרקציות של אזור נאטאל, לא נפספס… העץ אכן ענק- מוטציה גנטית לפי הכתובים, שגורמת לו לגדול לרוחב במקום לגובה. הוא מכסה שטח של כ 8 דונם, מאד מסודר תיירותית כולל מגדל תצפית שמאפשר לראות הכל, שלטי הסבר- גם באנגלית וספרדית, ושוק מקומי מסביב. נחמד. בחזרה לטבילה קצרה בבריכה של המלון שלנו- היום חמים במקצת ואין לנו חשק לרדת עד הים כשאפשר להתרענן ממש ליד החדר.
אז למדנו קצת על קשיו היום, טעמנו חטיף קשיו מצופה אסאי, עכשו יוצאים לשיטוט בכיוון אחר בתקווה למצוא משהו מעניין! לאורך החוף טיילת רחבה, כבר מתחיל להחשיך אז אין מליון דוכנים ואנשים. נעים. מוטורהום עם מספר ארגנטינאי חונה ליד- זוג פנסיונרים צעירים שכבר שנה שניה בורחים מהחורף הארגנטינאי ובאים לשלושה חודשים לברזיל. הוא היה וטרינר, מה שמפתח שיחה על פרות וכבשים- למדנו שכבשי מרינו מגדלות צמר עבה מדי אם הן אוכלות יותר מדי חלבון, חשוב להשכלה הכללית! ארוחת ערב ליד הכיכר שהיום שקטה- למי רע פה? מאוחר יותר אנחנו עושים בדיקה על ההמשך. כשבודקים ברשת מה לראות ולעשות תמיד החופים שלפנינו הם מהיפים ביותר בברזיל, והערים כולן עם אוירה שוקקת חיים ופעילות. אבל, אנחנו כבר בעלי נסיון, ובודקים יותר לעומק. יש מקומות שבהחלט אפשר לדלג עליהם, וערים שככל שיהיו גדולות הן פשוט לא מעניינות. מאחר ובכל זאת יש מגבלת זמן מסויימת- מחליטים להתמקד בשני אתרים לאורך החוף שגם מתאימים לזמני נסיעה סבירים, ולהכנס ליומיים לסאו לואיס שנראה שיש בה משהו קצת אחר. שם גם נראה אם צריך להאריך את הויזה או שנספיק לצאת לפני שתגמר. בבוקר יוצאים מוקדם כדי להגיע למוסך לפני שכל העמדות מתמלאות, ובזמן שהאופנוע בטיפול אני עולה לחנות שלהם לבדוק אם אצליח להחליף משקף בקסדה. אין. אבל יש את החלק הפנימי לאדים שיכול להתאים. ננסה- לא יכול להזיק. שנינו סובלים מהשריטות בעיקר כשהשמש מולנו. הגברת שואלת אם לנקות קצת את הקסדה- למה לא? פה מתחילה מלאכת מחשבת ממש- היא מפרקת כל דבר אפשרי, שוטפת, מקרצפת, שואבת, לכל דבר יש לה חומר מתאים- כמו קוסמטיקאית. תוך כדי עבודה היא גם מסבירה לשני העובדים הצעירים מה היא עושה, ועל הדרך מציעה לי קפה, פופקורן, ומצלמת סרטון ללקוחות שלה… היא מדביקה גומיות שהשתחררו, עוברת על כל בורג ופלסטיק אפשרי, ואחרי שעה- שעה!!- מוסרת לי קסדה כמו חדשה. בשלב הזה האופנוע כבר מוכן, נותנים לה את הקסדה השניה ויוצאים לחפש משהו לאכול. לקראת צהרים כבר אפשר לצאת לדרך, יש אור בעיניים!
היום רכיבה קלילה- אמנם יותר משלוש שעות אבל הכביש סביר ואין יותר מדי עיירות על הדרך. אנחנו עוצרים בעיירה חביבה, בערב הולכים למסעדה שהבחור בפוסאדה המליץ עליה- שום דבר מיוחד אבל האוירה נחמדה והדרך לשם בשכונה נעימה ומסודרת- לא צריך לדלג מעל "נחלים" או להזהר מאובדן מדרכה… שוב יוצאים מוקדם בבוקר, וחם! מזל שאנחנו בחורף- רק לחשוב על רכיבה בקיץ עם לחות גבוהה יותר מעכשו- חלחלה.. היום עוצרים בחוף אחד שאליו כיוונו- praia das fontes והמקום שמצאנו משמח מאד- טוב שתכננו להשאר פה עוד יום מראש! הפוסאדה נמצאת 20 מטר מהים, יש כמה מסעדות חוף שנסגרות כשמחשיך כך שיהיה שקט, ומרפסת על הגג שמשקיפה על הכל. טבילה קצרה להתרעננות, סנדוויץ' עם צ'יפס (לא רוצה להריח צ'יפס כשנחזור הביתה!!) ובירה קפואה- יש אנשים שהחיים שלהם דבש…
