הכפר נמשך ונמתח לאורך החוף, פוסאדות ומלונות קטנים בכל מיני רמות, אנחנו שמחים על המקום שלנו, רק בעיה קטנה- בטווח הליכה סביר יש רק מקום אחד שפתוח בערב לאוכל- נצטרך להסתפק בו גם הערב וגם מחר. פדרו מקבל את פנינו בהצגה של מסעדה אמיתית, יש לו יין אחד בלבד, לא מהמקרר, ולא הכי מוצלח. הוא מבטיח שמחר יסע להביא לנו יין טוב מהעיר. אשתו באה לקחת הזמנה לאוכל- התפריט מוזר ביותר בטווח המחירים, המון מאכלי ים שאנחנו לא אוהבים, אבל הצלחנו למצוא משהו מתאים. פדרו מתעניין מאיפה אנחנו וגדי למוד נסיון שאף אחד לא מבין כשאומרים ישראל ומודיע שאנחנו מ terra santa. פדרו מתלהב- באמת? אפשר לגעת בכם? וכן הלאה… הוא מצהיר שהוא בפטיסט- מה שלא מסביר לנו כלום מלבד העובדה שהוא לא קתולי.. שואל איך קוראים לנו. גדי קשה לו, אבל לאה זה שם מהתנ"ך מה ששוב גורם לו להתלהב. מחר בטח יביא את הכומר וכל הכנסיה… הבוקר נעים לפני שהשמש מתחילה לצלוף, אנחנו יוצאים לצעידה על החוף ליד מצוקי הכורכר, יושבים לצהרים קלה באחת המסעדות- המים ממש קרובים וכיף להכנס להתרענן אחרי הארוחה. היום סירות הדייגים לא יצאו לים אז אין מכירת דגים על החוף. גם כמעט שאין אנשים- הם נכנסים לים כשמתחיל להחשיך, ובכלל- מעט מאד מטיילים באזור. בערב שוב אצל פדרו- זה מאד משעשע איך אנשים מדברים איתנו בשטף למרות שהם יודעים שאנחנו בקושי מבינים אותם!

יוצאים בבוקר לתחילתו של מסע אל הנקודה הבאה ברשימה שלנו- 850 ק"מ, 13 שעות. אנחנו מתכננים נסיעות של 4 שעות ביום בערך- עם ההפסקות זה בערך 6 שעות, בהחלט מספיק כדי לא לשבור את הגוף, להגיע באור מלא ואם יש ים או בריכה אז אפשר לנצל אותם גם. תחנת דלק תמיד טובה- לא רק בשביל לתדלק אלא גם למתוח רגליים ולשתות קפה. המתדלקים מתלהבים מהאופנועים ומבקשים רשות להצטלם איתנו- ישראל? בטח- העם הנבחר! לו רק ידעו כמה הוא נבחר… קפה- אין, אבל גם כשלא מוכרים- יש תמיד קנקן גדול עם כוסיות פלסטיק קטנטנות בשביל הנהגים. בהחלט מספק אותנו.

התחנה שלנו להיום היא עיירה קטנה, שום דבר מיוחד, אבל נעים- יש גם בריכה קטנה ובערב מקום לאכול- בדיוק מה שצריך! בבוקר מחליטים להוסיף עוד עצירה שלא תוכננה מראש. נוסעים לפראה, משאירים את האופנועים במגרש חניה פתוח צמוד לקרוואן של משפחה ארגנטינאית ולוקחים הסעה בבאגי. היעד- jericoacoara. נסיעה משעממת של 15 ק"מ בדרך חולית, גדי היה מנסה לרכב- אני ממש לא. הכפר נמצא על הים, אין דרכים סלולות- רק חול, ואין כניסה לרכב למעט רכבי שרות וההסעות. יש הרבה… אנחנו בהוסטל של ארגנטינאי, העובדים ארגנטינאים, וגם חלק מהאורחים. כמעט כל שאר האורחים- ישראלים. איתי, הילי, שקד, ארבל- כולם חמודים ומדברים לעניין, נתקלים ברחוב ברעות שנמצאת במלון, ויש עוד חבר'ה מפוזרים. פחות ממורו, אבל בהחלט מקום שישראלים נוהגים להגיע אליו. חוץ מהחוף יש טיולים ברכב, בסירות, גם למרחקים ארוכים. לקראת ערב נוהרים לדיונה לראות שקיעה, בערב עגלות קאיפיריניה, אוכל, והרבה נופשים. הטיילת של אילת, רק בברזיל. נחמד- אבל לא יעד חובה בכלל… בבוקר אנחנו יוצאים לטבילה בים, ישיבה על בירה קפואה ושוב ים, מנוחת צהרים ועולים עם ההמון לשקיעה. גדי אומר שאם צריך להעביר זמן הוא היה נשאר פה. באמת??? אני מיציתי!

חוזרים ל prea לאופנועים- הכל תקין, גאל- הילד הארגנטינאי שגר לידם היה מודאג שלא חזרנו אתמול ומגיש לנו ציור שהכין לנו. חמוד. כבר צהריים ואנחנו מוצאים מקום להשאר ללילה כדי לצאת לדרך מחר על הבוקר. טוב עשינו. העיירה חמודה מאד, החוף מלא בגולשים- יש פה רוח חזקה וגלים יפים. מסעדה מקרית בערב מול הכיכר והים מתגלה כאחת הטובות שדגמנו בטיול הזה, ומצב הרוח שלנו נהדר!

יוצאים מוקדם וכבר חם- כנראה שהחם ילווה אותנו מעכשו- בדרך לנקודה הבאה- delta do parnaiba. זו הדלתא השלישית בגודלה בעולם, ובעונה היא מאד מתויירת. העיר הקרובה מוזרה מאד- רחוב ראשי ארוך ורחב, הכל מבנים נמוכים, המרכז לא עושה רושם של מרכז ויש בו מלון שנראה נורא ומלון יפה שאין בו חדר פנוי.. שאר מקומות הלינה רחוקים בתוך שכונות מגורים מסודרות. מחליטים להתרחק לכפר שיושב ליד הנהר וממנו יוצאות סירות לסיורים. ממש כפר, יש פוסדה מבטיחה שמתגלית כמוסך גדול לסירות- כנראה שבעונה הסירות מתפנות מכאן, אבל היום אנחנו לבד, מסעדה על ידי הנהר נסגרת ברגע שאנחנו קמים מארוחת הצהרים המאוחרת שלנו, וזהו- אנחנו לבד בעולם! בדרך כשהגענו ראינו סופר קטן ואנחנו מטיילים אליו להצטיידות ומגלים שהוא סגור כבר, אבל יש כיכר קטנה ליד הכנסיה ובצד ביתן פצפון עם אוכל אופייני וגריל קטן. 2 שיפודים ובירה מסדרים לנו את הערב.

אנחנו מעבירים את הבוקר בנחת- מתרגלים בהצלחה עשיית כלום… סיבוב קצר לסופר להצטיידות בארוחה קלה ולקראת השעה שלוש כמה דקות הליכה ואנחנו בסירה. איתנו עוד זוג ברזילאים, זוג הולנדים וזוג ספרדים. ממש קיבוץ גלויות. הבחור שלוקח אותנו מדבר רק פורטוגזית כמובן, אבל עוצר בכמה מקומות לאורך הנהר- פה יש איגואנה, פה קפיברה עם גור, פה תנין קטן. לוקח זמן לזהות את החיות, אבל כשמישהו מצליח כולם שולפים מצלמות. בחלק מהדרך שטים לאט במנוע שקט מאד, ובחלקים שונים הוא מרביץ מהירות- איך מנווטים פה? המון "שבילים" צרים ורחבים, ואנחנו לגמרי מאבדים כיוון. הפסקה באזור של דיונות- אם עד עכשו ראינו עוד 4 סירות בנהר, פה יש למעלה מעשרים- בחלק רק זוג אבל הרבה עם קבוצה. ואנחנו חשבנו שאנחנו לבד… יש פה כמה בקתות עץ של דייגים, דיונה שכיף לטפס עליה והרבה יותר כיף לרדת ממנה עד המים. להפתעתנו המים מלוחים! כנראה שאנחנו קרובים מאד לאוקיינוס ואין זכר למים מתוקים של נהר… מכאן שטים עוד כמה דקות- כמעט שקיעה, וכל הסירות מתמקמות מסביב לאי קטן. מחכים בסבלנות. בערך 200 איש ושקט מוחלט. על העצים יושבות ציפורים לבנות רבות, אבל כולנו מחכים לציפורים האדומות- ציפורי הגוארה. מאות רבות של הציפורים האלו מגיעות בגלים מכל הכיוונים אל האי וזה בהחלט מראה מרשים. היה טוב יותר לבא עם משקפת כדי לראות אותן מקרוב, אבל 2026- כולם בטוחים שהמצלמה בטלפון זה הדבר הכי טוב.. אני מתייאשת מלנסות לתפוס תמונה טובה ורק מסתכלת, אבל גדי מצליח לצלם קצת. הסירות מתחילות לעזוב והציפורים ממשיכות להגיע בקבוצות, מעניין מה הם חושבות עלינו! חצי שעה הפלגה מהירה, כמה דקות הליכה, וכבר נהנים ממקלחת טובה. טוב שהחלטנו לבא לפה ולא להשאר בעיר, חלק מהנוסעים חוזרים לעיר הקרובה אבל לרובם מחכה נסיעה ארוכה! ראינו שמגיעים לכאן גם מג'רי- לא היינו עושים את זה…